אוסף המיטב החדש והראשון של חברת רוקוס הוא מצוין. שעת היפ-הופ איכותית, נעימה וכיפית. אז למה הוא עושה אותי כל כך עצוב? אני כבר לא זוכר מתי קרה לי שהרגשתי כל כך מתוסכל בזמן שאני מהנהן בראשי בהנאה. מ-95' והלאה הייתה חברת רוקוס שם נרדף לאיכות נטולת פשרות, לתעוזה שבאנדרגראונד, לראפ חכם עם נשמה וביטים מלוכלכים ומפתיעים. הם חרטו על דיגלם את הראפ האינטליגנטי, והרכיבו ארסנל מרשים של ראפרים מבטיחים, צעירים ומקוריים, בראשם מוס דף, טליב קוואלי, קומפני פלואו ושבאם סדיק.
האוסף החדש לא רק מסכם עשור ראשון של פעילות, הוא גם סוגר מעגל מעניין, מאחר ואלבומיה הראשונים של רוקוס היו אוספים. יותר מזה, האוספים הללו הפכו אוטומטית למסגד על גבי ויניל ודיסק, אליו רצו כל מאמיני הראפ כדי להקשיב ולהתפלל. "סאונדבומבינג" היה מיקסטייפ רושף של ביטים אכזריים והארדקור אינטלקטואלי. "ליריסיסט לאונג'" הכפול, הג'אזי, מגוון ומוזיקלי יותר, היה בית ספר לראפ, וגילה, למי שרצה להקשיב, שמסתובבים שם כמה ראפרים, שמטשטשים את הגבולות בין הפריסטייל שלהם לבין כתיבת שירה. העתיד לא יכול היה להראות מבטיח יותר כשיצא אלבומם המשותף של דף וקוואלי בשם "בלקסטאר", וכשהשניים יצאו לקריירות סולו היה נדמה שאנו חווים את תחיית הימים היפים והראשוניים של א טרייב קולד קווסט ודה לה סול.
האוסף הבא, "סאונדבומבינג 2", מסנוור וסוחף, כלל גם הופעות של חברים ששמחו לקחת חלק בחגיגה כמו אמינם וגרנד פובה, וגם של אלה שכבר היו עם רוקוס עוד קודם, כמו קומון ובהאמדיה. חזית אחת מאוחדת של בי-בויז, חנונים ומשוררים כנגד הבלינג בלינג, הבריונות והשטחיות, שבסוף שנות התשעים-תחילת המאה ה-21 בכלל לא נראתה כל כך מאיימת. אם מישהו היה אומר לי אז, שבסוף 2005 הסאונד של המועדונים יורכב מהג'י-יוניט ומרגאייטון, הייתי אומר לו שתמיד תהיה לנו אלטרנטיבה, אז אפשר להירגע. ממש כמו שבתחילת האלפיים עולם הפופ העריץ את ג'ה רול (מישהו עוד זוכר אותו היום?).
אבל עם המרוץ המתמיד אחרי הביט השמן הבא, כך גם רוקוס, שהתחילה עם הפקות מינימליסטיות, כדוגמת "יוניברסל מגנטיק" המוקדם של מוס דף, הלכה וחיפשה כיצד להשתלב עם הזרם. "Oh No", שהפך לקלאסיקה מיידית, כלל את הפזמון הממסטל של נייט דוג והבתים המבריקים של מוס דף ופרעה מונץ', אבל סימן את המעבר של החברה לאיזורים מוזיקליים שיהיו נוחים לכמה שיותר אנשים.
ואם כבר דיברנו על מונץ', לאן לעזאזל נעלם מהאוסף החדש המאסטרפיס "Simon Says"? ואיפה "Move Something" של ריפלקשן איטרנל (טאליב קוואלי והיי-טק)? האוסף הזה מתסכל אותי, כי האוספים בסדרת "סאונדבומבינג" גרמו לי להאמין בעתיד מרתק ומסעיר, ו"המיטב של עשור ראשון
1995-2005" גורם לי להיזכר בעבר טוב יותר להיפ-הופ. נכון, "מיס פאט בוטי" של מוס דף עדיין צובט בלב ו-"Umi Says" שלו הוא אחד הרגעים העילאיים בהם נפגשו היפ-הופ וג'אז. "בי-בוי דוקיומנט 99'" של The High and Mighty הוא עדיין Fאנק הארדקור מצחיק וממכר, ו-"1999" של קומון וסאדת אקס עדיין יפהפה.
בשנה שעברה רוקוס הודיעה שהיא סוגרת את שעריה כחברה; האוסף הזה כנראה מסמן את פתיחתה מחדש. אז אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בדרך הלבנים הצהובות של הראפ, האוסף הרוקוסי הזה הוא מקום טוב לקבל בו רעיונות חדשים על כתיבה, מחשבה וביצוע. אם אתם ותיקים, אפשר רק להתפלל ביחד שהאוסף שיסכם את העשור השני של החברה יהיה הכל חוץ מרגוע.
אמנים שונים, "Best Of Decade 1 1995-2005" (הליקון, Rawkus)
רוקוס מיוזיק
איל פרידמן
13.1.2006 / 9:11