אם אין לחם, שיאכלו את עצמם

הרבה רגעי מבוכה ואי נוחות היו אמש בפרק הראשון של "בחזרה לתחתית", ההפקה התיעודית החדשה של ערוץ 8. בסדרה, המבוססת על מודל בריטי מצליח, משונמכים המנכ"לים לעמדות הנמוכות ביותר בסולם התעסוקתי של החברה שלהם, ולמשך כמה ימים נאלצים לעבוד בעבודות הייצור.

לפחות הפעם, שמה של הסדרה לא התאים לירון אנג'ל, מנכ"ל רשת המאפיות אנג'ל. הוא מעולם לא היה בתחתית. כנכדו של מייסד הרשת, הוא קיבל את מעמדו בירושה. עניין של מזל. מזל הפוך היה לחלק מעובדיו. כמו שאמר אחד מהעובדים הפלשתינאים של אנג'ל, כשנשאל מה החלום שלו: "אני חולם להיות מלך", ענה, "אבל יותר מפועל אני לא אהיה".

נראה היה שבמהלך הפרק, גם אנג'ל הבין שהאפשרות לחלום על חיים טובים יותר, היא מותרות כשמדובר בעובדים שלו. בתחילת הפרק הוא עוד ניסה להיות ידידותי, אופטימי, שאל את רבים מעובדיו מה החלום שלהם. אבל לקראת הסוף, כשהנהג המחלק את לחמי המאפייה לחנויות מכולת קטנות לפנות בוקר אמר לו שהוא חולם לפרנס היטב את משפחתו, ענה לו אנג'ל: "לחלום מותר, אבל רצוי בלילה". המתח בין מי שיכול לחלום לאלה שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם, הוא המקור לרגעים הלא נעימים בפרק הזה.

רגעים כאלה היו למכביר במפעל החדש בבית שמש. העובדים התלוננו שהם עובדים בעמידה שעות ארוכות, בלא אפשרות לצאת להפסקות, שאינם מקבלים ארוחות, שהחום במקום קשה מנשוא. אחת העובדות סיפרה שהיא מעבירה את ההפסקה היחידה שלה ביום בשירותים, מאחר שאינה יכולה לשאת את החום בשאר המפעל. רגע גרוטסקי כמעט היה כשאנג'ל, אדם מלא בגופו, שאל את העובדים מה הם אוכלים במהלך המשמרת. בזה אחר זה, הם ענו לו שאינם אוכלים דבר. "איך זה אפשרי?" הוא תמה. כנראה שזה אפשרי, אם אין ברירה. במפעל הזה, שנראה קשה מהיתר, העובדים בו ממורמרים יותר, אנג'ל כבר נהפך תוקפני יותר, חסר סבלנות לתלונות העובדים. שוב ושוב הציג בפני עובדיו את האפשרות השנייה היחידה בעיניו, עבודה בבניין. רק כשאחד העובדים סיפר לו שהוא עובד במשך תשע וחצי שנים ומשכורתו 3,500 ¤, אנג'ל השתתק לרגע.

זה היה מביך בגלל הפער האדיר, שאינו ניתן לגישור, בין העובדים לבין אנג'ל. פער שהסדרה הזו ניסתה למחוק למשך כמה ימים, אך רק גרמה להדגשה שלו. כי באמת, במקרה הזה הפער בין המנהל לעובדים אדיר: אנג'ל נמצא במפעלים למשך ימים ספורים. הוא מעולם לא היה במקומם של העובדים, והוא לעולם לא יהיה בו. בנו הקטן, כבן עשר, כבר יודע שכשיגדל, הוא יהיה מנהל הרשת. אחד האופים הפלשתינאים מספר לאנג'ל שיש לו שבעה ילדים. אולי גם הם יודעים – כשיגדלו הם יהיו פועלים.

באחת הסצינות בפרק, כשאנג'ל ישב ליד אחד מנהגי החלוקה, נשמעו ברקע מילות השיר של שלמה ארצי ושלום חנוך: "אם אני מביט, אני רואה אותך/ אם אתה נשאר, אשאר אתך/ אם אתה קורא לי, אני פה על יד/ אתה קצת דומה לי, אתה דומה לי קצת". אז זהו, שלא. בין אנג'ל לעובדיו אין כל דמיון, המרחק בין שני המעמדות האלה עצום. והפרק הזה הראה כמה מעט חופש בחירה יש במרחק הזה.

'בחזרה לתחתית', יום ש' 20:30 ערוץ 8