ד"ר חיידק

תשכחו מההתנתקות, זוז הצידה "מצע חברתי" – בקושי חצי ירח לתוך השנה החדשה, וכבר ברור לגמרי שתפוח האדמה החם של 2006 הוא גם הקאמבק הכי גדול מאז ריקי גל: רפואה. מה שהתחיל על אש קטנה עם העיסוק הקדחתני בשבץ מוחי, צנתור לב וכולסטרול בדם, הפך מאז לאוניברסיטה פתוחה לכל ילד, בחסות ראש הממשלה המורדם, כולל שיעורים כלל-ארציים-תוך-ורידיים אודות מינוני תרופות נוגדות קרישה ולחצים תוך גולגלתיים, שלא לדבר על הפילוג החריף בעם בין אסכולת מור יוסף ומחנה רביד. הגיעו הדברים לידי כך שאפילו אייל מגד ניכס לעצמו דוקטור של כבוד ועבר לחלוקת גיליונות ציונים מהמחלקה הנוירוכירורגית באולפן של ערוץ אחד (אבל מה לנו כי נלין. אם זה מה שהוא עושה במקום לכתוב ספרים, דיינו). ורק כדי לוודא שמסעודה מסיימת השנה את ההתמחות בהצטיינות, קבלו על הדרך גם קמפיין נגד עישון בערוץ 10, ועכשיו מופע דוקומנטרי לוחמני נגד אנטיביוטיקה בערוץ 2. בתפקיד מייקל מור: דנה וייס.

הגיע הזמן, באמת, שמישהו יוציא את וייס מירכתי ארון התרופות של חברת החדשות. יותר אטרקטיבית מגיא מרוז, יותר רהוטה ממיקי רוזנטל, יותר מגולחת מחיים הכט. וייס היא התשובה הספורט-אלגנטית לגברים השמנים של הדוקו-אקטיביזם: עדינה אך נוקבת, עם בונוס בדמות אינטגריטי מבית הגידול של שלום קיטל. אבל אל תטעו, התוכנית שלה לא יותר כבדה ורצינית. ממש כמו "לאכול בגדול" או "פרנהייט 9/11", שניים מהאבות הרוחניים של הז'אנר, "אנטי אנטיביוטיקה" שועטת במורד מדרון הטיעונים הבלתי-מפורשים והעריכה מטשטשת החושים בקצב של בולדוזר שבור בלמים: ילדים חולים. קאט. נתונים סטטיסטיים. קאט. רופאים מבוהלים. קאט. אופניים בהולנד(?!). קאט. וכו'. קאט.

היתרון שיש לווייס על מתחריה בתחום הוא העיסוק שלה בנושא שקל יותר לתפור סביבו קונצנזוס – הרעים הפעם הם לא העשירים, אלא החיידקים. לחיידקים, כידוע, אין משפחות, אין עורכי דין ואין זמן מסך. הסכנות הגלומות בלוחמת אנטיביוטיקה מסיבית אינן נתונות לוויכוח; הן צרה שרופאי העולם מתמודדים איתה וחשוב להעלות לסדר היום. האמת, אפשר לומר שזאת גם הברקה, שכן האנטיביוטיקה, המסתתרת אי שם בחדר האמבטיה של כמעט כל אחד מאיתנו, היא מלכת רייטינג פוטנציאלית. אחת שלא חלמה להיות כוכבנית בגיל חמש, ולפיכך טרם כילתה את קילומטראז' הסטאריות שלה בפריים טיים. כוכבת נולדת. במובן הזה, כמוצר אוטונומי מנותק מהקשר, מוכרחים לשבח את "אנטי אנטיביוטיקה" על הצבת סוגיה מהותית וחשובה במרכז סדר היום הציבורי מחד, ופניה למכנה משותף סופר רחב מאידך.

אבל יש גם צד שני למטבע הזה, בדמות המשך ההשחתה והטשטוש של מעין הידע, והאופן המסוכן שבו הטלוויזיה המסחרית רוקחת מידע רגיש עם בידור שתלטני. וייס אמנם חד משמעית בצד של הטובים בכל הסיפור הזה, אבל כאשר הדגש בתוכניות תחקירים מופנה יותר ויותר לעבר הרעש והצלצולים ופחות לעבר הפרטים והנתונים, אסור להתעלם מהאפשרות המסוכנת שמחר יחליפו דוקטור רשת ודוקטור קשת את רופאי המשפחה שלנו. קבלת החלטות בנושא גורלי כמו רפואה, אפילו בתחומי התא המשפחתי, לא יכולה להיוותר מופקרת לשיקולי רייטינג. במובן הזה, "אנטי אנטיביוטיקה" היא קצת כמו אנטיביוטיקה: מנסה לרפא מחלה אחת בחברה שלנו, אבל עלולה, בטווח הרחוק, לגרום לאחרת, חריפה בהרבה. זה לא אומר שלא מומלץ לצרוך אותה. בכלל לא. זה רק אומר שצריך לקחת אותה במשנה זהירות.

"אנטי אנטיביוטיקה", יום א' 21:50, ערוץ 2