זובי מתה

אילן פקטור וזאב סורוקין (הידוע יותר כדי ג'יי זו-בי), מחלוצי סצנת הטראנס בישראל, פתחו את "המשרד", פאב קטן וסולידי בנחלת בנימין, המיועד לבני 30 פלוס. נפגשתי עם השניים במשכנם החדש כדי לברר מה קרה לסצנת הטראנס, מה אוהבים לעשות בני 39 בלילות ומה הם חושבים על המוזיקה שעושים היום.

"סצנת הטראנס פשוט לא קיימת יותר, מה שמנגנים היום זה לא אותה המוזיקה שאנחנו עשינו. שנינו מתבאסים מההתמסחרות של הטראנס ושל ההאוס. מבחינתנו, חייה של הסצנה היו קצרים מאוד, המסיבות האמיתיות היו רק בין 93' ל-95'". מסכם סורוקין את מצב קהילת חובבי הטראנס היום. סורוקין היה עד לא מזמן די-ג'יי בכיר שתיקלט במסיבות בארץ ובעולם, מארגן מסיבות ומבעלי חנות התקליטים "קרמבו רקורדס". היום נמאס לו. "אני פשוט מרגיש פתטי היום לנגן את המוזיקה הזאת. הייתי לפני חודש במסיבת 'פול מון' בהודו ופשוט לא נהניתי כבר בגילי". פקטור מצטרף אליו וטוען שגם הוא כבר לא נהנה כבעבר, הוא מספר כי לקהל היום כבר אין במה לבעוט ושהסיבה היחידה עבורם להגיע למסיבות היא הסמים. הוא מציין כי הערסים היו גם הם חלק בלתי נפרד מהשינוי שחל במועדונים. לגבי המשטרה, שניהם מסכימים כי זו מחמירה הרבה פחות היום ושיש לא מעט שוטרים שגדלו מתוך הז'אנר. "מה שהיה אז זו רק בועה, בגלל הדרך שבה התקשורת ניפחה את המצב המשטרה לא הפסיקה להציק" נזכר פקטור.

סורוקין נראה מאושר מהמעמד החדש שלו כבעל פאב. הוא עומד רוב הזמן מאחורי הבר ומתעסק בלי סוף עם המחשב, כדי למצוא את המוזיקה המושלמת לרגע הנתון. כשאנחנו מתחילים לדבר, הוא מחליט להפתעתי לשים דווקא בוסה נובה קלילה ברקע. בהחלט מפתיע, אך אחרי שעה של שיחה על התקופה הוא מתמלא געגועים ושם שוב טראנס כבד, ישן וטוב.

"היום נשארה סצינה אבל היא עולמית. הרבה פרשו מהתחום, מארק אלן, לדוגמא, חזר להיות עורך דין", מסביר סורוקין. סורוקין נחשף למוזיקה אלקטרונית בניו יורק, שם חי בסוף שנות השמונים כחמש שנים. הוא גילה את הטראנס רק כשהגיע לישראל ב-91'. סורוקין מספר שאת ההזדמנות הראשונה בארץ הוא קיבל במסיבות של אורי שטרק במימדיון, שנחשבו לאגדה. שם ניגן לראשונה לקהל הישראלי. הוא עדיין בקשר עם די-ג'יים מרחבי העולם וטוען כי כולם הבינו שהסצנה היא כבר לא מה שהייתה פעם. היום, לטענתו, הטראנס הפך לעוד ז'אנר של מוזיקה אלקטרונית. "הדי-ג'יים היום משלבים את כל הסגנונות אין כמעט אנשים שעושים רק טראנס. אחת הבעיות של הז'אנר היתה הנגישות הקלה ליצירת טראנס. בתחילת שנות ה-90' היה צריך לעבוד קשה מאוד על כל טרק, היום בעזרת המחשב כל ילד חושב שהוא עושה טראנס. כמו כל דבר שהופך להמוני, גם בטראנס יצאה הרבה מוזיקה שהיא פשוט לא ראויה". מספר סורוקין.

פקטור מסביר שברחבי מזרח אירופה הסצנה עדיין חזקה מאוד. "המסיבות שם", הוא מספר, "דומות למה שהיה בארץ באמצע שנות ה-90'". סורוקין נזכר במסיבה בה ניגן בסרביה ב 95', בזמן שכוחות נאט"ו הפציצו את האזור. "הסרבים היו משוגעים לחלוטין, הסיעו אותי ממקום למקום בזמן שהיו הפצצות באוויר, אלו אנשים שבאמת אוהבים את המוזיקה ואת המסיבה. הם לא באים, כמו הישראלים, רק בשביל הסמים והזיונים". מספר סורוקין. סורוקין נשוי כבר 3 שנים ולפקטור יש כבר ילדה בת 5 וילד בן 10, אותו לקח למאות מסיבות מאז נולד.

סורוקין מסביר כי "המשרד" מכוון בעיקר לקהל מבוגר שרוצה לשתות בשקט ושלווה, בלי שום לחצים. פקטור טוען כי שניהם התעניינו תמיד גם בסוגי מוזיקה שונים כך שהסגנון המוזיקלי של המקום לא קבוע ויהיו בו ערבים מתחלפים. בקומה העליונה הם הציבו מחשב, טלפונים ופקס – משרד לכל אנשי הלילה שזקוקים למקום עבודה מסודר. סורוקין מסביר כי כל איש לילה שהעביר שעות בבתי קפה ובזבז כסף בלי סוף לטובת פגישות, יבין את ההכרח במקום שכזה.