בימינו השחונים לשונית יש לגשת לתוכנית טלוויזיה שעוסקת בשפה העברית עם מינימום ציפיות על מנת שההפתעה תוכל להיות רק לטובה. ועדיין, כשברקע נמצא רב-האמן רוביק רוזנטל שמלהטט בשפה ושולט בהתלהבות במקורות סלנגיים ממש כפי שהוא מפגין ידע נרחב במקורות חז"ל ובעגנון, וכשאנו זוכרים לאבירמה גולן חסד נעורים מ"בקריאה ראשונה" שידעה להיות מחשמלת ולוהטת ממש לפעמים, אפשר היה לצפות שהיא תדע לעשות מתוכניתה "ברית עם מילה" משהו שיהיה מעט יותר סקסי מהקשקשים על הבלורית של אבשלום קור. אבל התוכנית אתמול גרמה אפילו לבדיחות העבשות של "הגיע זמן לשון" להראות כמו טלוויזיה רעננה וצעירה.
אבירמה גולן מגדירה את תוכניתה כ"מסע אל לב המילה העברית", ומתייחסת, בצדק, לשפה העברית כנכס ישראלי של ממש, שאיבד הרבה מכבודו בשנים האחרונות. על מנת להחזיר לה מעט מן הכבוד הזה, היא בנתה תוכנית שעוסקת בכל פרק במילה אחת, ובה היא מראיינת אורחים מתחומים שונים ומנסה להראות אספקטים שונים ומרגשים של מילה שנדמית בתחילה כיבשה, אפורה וחסרת ברק. הבסיס של התוכנית הוא האספקט היהודי, אבל המטרה היא להראות כיצד עיסוק במילה אחת יכול להיות ממש מגניב מכל כיוון שהוא.
המילה בה עסקו אתמול הייתה המילה "מים", מילה יצרית ומלאת משמעויות, שאף עלו במהלך התוכנית: בין השאר, הוזכרו המים כחומר מיני, המטהר של אישה אחרי המחזור, אשר מאפשר את הסקס המיוחל אחרי שבעה נקיים. גם ההפרדה היהודית בין מי גשמים זכריים המפרים את האדמה ובין מי התהום הנקביים הוזכרה, על כל ההשלכות שיש להפרדה שכזו. אבל בהנחייתה של אבירמה גולן, על פיה הקפוץ, הדיקציה המורתית שלה ועיניה המתעגלות בתדהמה מעושה כשהיא שואלת את השאלות הבנאליות ביותר, הפך מצע פרובוקטיבי זה ממיטת מים בסוויטת ירח הדבש למזרון גומאוויר במוטל אכול פשפשים. העיסוק במילה מים התגלה אתמול כעיסוק מפתה ומהפנט, שבאינטונציה הנכונה יכול להפוך מדיון בשפה העברית לענייני זימה איכותיים ומספקים, אבל טיפולה של גולן היה כמו מקלחת מים צוננים על ברזל מלובן; הדהוד קולה המונוטוני לקח את הסקס-אפיל של המילה ורצח אותו.
כשחצי תאוותי בידי, הגיעו המסמרים האחרונים בארונה של התוכנית אמש בדמותו של מאיר בן מאיר, שמתייחס לנוזל החיים ככלי בכיבוש ארץ ישראל השלמה ותו לא, ובקטעי הקישור מהמחזה של הדר גלרון העוסק בטבילה במקווה מנקודת השקפה סטנדאפיסטית, שנכשל בדיוק באותו אופן כמו כל התוכנית: במקום לקחת נושא מדליק וחושני כמו הטבילה במקווה ולהפוך אותו לקומדיה משובחת וחדה כתער, צפינו בקטעים שהצחיקו כמו טקס אזכרה, והיו סתם וולגריים ולא סקסיים בעליל.
המטרה של אבירמה גולן ראויה מאד, במיוחד כאשר שמים לב לאוצר המילים האוורירי של מרבית האנשים שסובבים אותנו, וחשוב מאד שהעברית תחזור לקבל מקום של כבוד בשיח התרבותי שלנו. אבל כדי להפוך את השפה לדבר נגיש, אי אפשר לדבר עליה כמו שמדברים על הנהלת חשבונות שפה היא דבר רגשי, תאוותני ומתפתח, ממש כמו המילה שבה עסקו אתמול. יש די דוגמאות לאנשים שיכולים להפוך כל הרצאה בלשנית למופע פירוטכני מדהים, וזו הדרך היחידה לרתק אנשים לנושא שהם תופסים אותו כמעניין כמו ספר חוקי הממשל הבריטי בימי המנדט. תוכניתה של אבירמה גולן נחלה מפלה מוחלטת מבחינה זו.
ראוי לציין גם שהטעות החמורה ביותר של יוצרי תוכנית שעוסקת בשפה היא לארח מומחים שאינם יודעים אותה: כמות הטעויות הלשוניות שחמקו אתמול מבין שפתי האורחים המכובדים הייתה שולחת את בן-יהודה לקבר אם המסכן לא היה כבר בר מינן. אין מקום בתוכנית כזו לאירוח אנשים שאינם מסוגלים לחבר משפט תקין בעברית, והמזל היחיד הוא שהעברית של גולן מדויקת ונכונה. זה לא מספיק, כמובן, ובמתכונת הרשלנית הנוכחית, ספק אם האג'נדה של גולן תזכה לתשומת לב מצד מישהו שאינו מכור לשפה העברית, וחבל.
"ברית עם מילה", יום ד' 17:30, ערוץ 2
קור שם בחוץ
יובל אביבי
19.1.2006 / 9:44