כמו פינס בלי הפינס

אז איך אביעד קיסוס המהמם שומר על הגזרה? ואיך הילה נחשון הנהדרת מצליחה לעמוד חצי שעה ברצף כל ערב בעונה החדשה של "Y בעשר"? אה, והכי חשוב – למה לעזאזל זה אמור לעניין אותנו? שאלות כמו השתיים הראשונות הן בדיוק סוג החומר שהעונה החדשה של "Y בעשר" רצה איתו למרחקים ארוכים. השאלה השלישית היא הדבר האחד שאף אחד לא שאל את עצמו, שם במערכת התוכנית. הימור של סחבק: עוד כמה שבועות הם יאלצו להתחיל לשאול.

העונה הקודמת של "Y בעשר", מגזין הבידור של יס, היתה טיפה מבולגנת ברמה הטלוויזיונית וסבלה מעודף רגעים מתים, אבל באופן בסיסי עמד מאחוריה רעיון שמחזיק מים: משולש שווה צלעות של תיעוד עולם הזוהר, לייט נייט פרוע לצעירים וסאטירה כמעט נשכנית על חשבון מיטב סלבריטאינו ונטייתם הטבעית להסניף מנות יתר של חשיבות עצמית. לא ממש טלוויזיה גדולה, אבל כזאת שסיפקה רגעים של ברק, ובעיקר הביאה לעולם את הפרסונה הבלתי נשכחת של יעל נצר, כתבת השטח הכי נוקבת בארץ. כנראה שלמרות הכל זה לא כל כך תפס, כי הרפורמה שהתרחשה במערכת בואך העונה החדשה, אור לעזיבתו של מיכאל הנגבי וכניסתו המפתיעה של אביעד קיסוס, מתרחקת בכל כך הרבה מובנים מהשלד המקורי, עד כי ניתן פשוט לטעון שמדובר בתוכנית חדשה.

או בעצם, למה להרחיק לכת – לא בתוכנית חדשה עסקינן, כי אם בפורמט שאול, כמו שאומרים היום בביזנס. באנגלית קוראים לזה "E! News", ואם מופע החנף הנ"ל חמק מעיניכם עד כה, אתם יכולים לתפוס אותו פעמיים ביום בערוץ הבידור האמריקאי. הרעיון הוא פשוט: איסוף מאסיבי של כל קומוניקט יחצני ובדל שמועה המתגלגלים למערכת התוכנית לצורך הרכבת חצי שעה דלת שומן ודלת ערך של "מי הפליץ על מי" בחברה הגבוהה של הסלבס. ודאי תטענו, ובצדק, שגיא פינס משתכשך בחומרים האלה כבר שנים; ואמנם, ההבדל בין פינס לבין תוכנית כמו זו של "E" או של "Y" היא בפער בין המימד היחצני והממד הרכילותי.

"ערב טוב" של פינס, עם כל הרעות החולות שהיא מביאה עלינו כבר הרבה שנים, לפחות אינה סובלת מהיעדר המודעות העצמית שהפורמט האמריקאי מכתיב. אצל פינס קיימת הפנמה ברורה של כללי המשחק – הסלבס זקוקים למגזין שייחצן אותם, ומנצלים אותו לטובתם. בתמורה, פינס מנצל את הסלבריטאים, כשהוא מרבה לדוש בממד הרכילותי והנלעג של העסק. הפורמט האמריקאי המלוקק, ובעקבותיו המגזין של נחשון וקיסוס, עסוק בלמכור את החלום, ולפיכך תוקף בבירור מהזווית היחצנית המשעממת, עם עיסוק מתיש ומנומנם בדיאטות של כוכבים, אירועי התרמה ועוד שלל פרסומות חינם לאנשי המסך הקטן. אז מילא שאין כאן שמץ מהשאיפות החתרניות של העונה הקודמת; אבל גם פניה אל הבידור הזול אינה יכולה להיעשות בצעדים של עוף מכובס. הלכתם על הרייטינג? סבבה. אז למה לעזאזל זה כל כך מ-ש-ע-מ-ם?

זה מתסכל במיוחד, כיוון שנחשון וקיסוס – שני מנחים כריזמטיים ושנונים בדרך כלל – מסוגלים יכולים הרבה יותר מזה. הטקסטים שהם דולים מהפרומטר, בשאט נפש שהם לא מצליחים להסתיר, גוררים אותם במכונת הזמן אל מסכת סיום כיתה ו', וצפייה בתוכנית מעוררת תהייה בלתי נמנעת שמא גם הם חושבים ככה. למעשה, לאורך רוב התוכנית המבט המזוגג שלהם משדר משהו בין שעמום לבין מרמור ובלבול, לאמור, "איך הגענו לכאן? זה לא היה אמור להיראות ככה". כן, חברים, עולם הזוהר הוא לא מה שנדמה. אבל מה אני יודע, אולי זאת פשוט עייפות מלעמוד חצי שעה ברצף.