מה אני אגיד לך, אחותי, בכל זאת חסר לי קצת ויצים של שבי

השם שלו נשמע כמו מחלה, השיער שלו נראה כמו פיאה. הסט שלו לא משתנה כבר שלושים שנה. אין עציצים, אין צעצועי פלסטיק משינקין, אין סייד-קיק של פסנתרן עם בדיחות קרש, אין סטנדאפיסט עילג, אין ג'ל, אין כיסא ריק. הוא בחיים לא יקטע את המרואיין שלו באמצע המשפט, הוא לעולם לא יטעה בעובדות ויאשים את התחקירנים לעיני המצלמות, הוא לא יעלה על דעתו ללעוג למרואיינים שלו. מצד שני הוא גם לא ילקק להם את התחת. ולמרות זאת, לא ייאמן, תוכנית האירוח של פרקינסון היא אולי הטובה בעולם.

מייקל פרקינסון, שהאנגלים מכנים בחיבה "פרקי", הוא מהדינוזאורים של הטלוויזיה הבריטית. לא מזמן הוא חגג 30 שנה לתוכנית האירוח הנושאת את שמו, והבי.בי.סי שידר לכבוד האירוע ספיישל עם קטעי ארכיון מדהימים. יותר מאלף מרואיינים עברו אצלו, ביניהם מוחמד עלי, רובי וויליאמס, יו גרנט, גלוריה סוונסון, לורן בקול, בט מידלר, רקל וולש, אינגריד ברגמן, אורסון וולס, רוברט רדפורד, פול מקרתני, וזה רק קומץ סלבריטיז שהסכימו להגיע. האורחים החשובים מגיעים עם תנאים מקדימים, עם שאלות שאסור למראיין לשאול, עם כל ההגבלות שסלבריטיז מציבים למראיינים. ולמרות הדאווין, ברגע שהם יושבים אצלו על הכיסא - אבוד להם. בחן ובעורמה, בנימוס ובשכל, פרקינסון מצליח להוציא מהם את כל מה שהם נשבעו שלא לומר ושלא לעשות. מוחמד עלי כמעט הרביץ לו מכות ויו גרנט דיבר גם דיבר על "העניין ההוא, באמריקה", עם "האשה ההיא", למרות שחשב שהם סיכמו מראש שעל זה לא מדברים. האורחים של פרקינסון אוכלים אותה בגדול, ועוד אומרים לו תודה בסוף.

קשה לעמוד בפני הקסם של פרקינסון. הוא אנושי, הוא צנוע, והוא באמת יודע להקשיב. הוא לא מכין שאלות על כרטיסיות. הוא פשוט מקשיב קשב רב למרואיינים, תופס אותם במילה, זורם עם האסוציאציות שלו ושלהם ומוציא מכל אחד את המקסימום. הוא לא מוותר עד שהוא מגיע למה שחתר להגיע, והוא תמיד עוצר בזמן, רגע לפני שמשעמם.

הבנאדם הוא גאון טלוויזיה, קלאסיקה שמשתבחת עם השנים. כיום, בגיל 66, פרקי נראה כמו סבא חייכן ובלתי מזיק, מה שהופך את האורחים שלו לטרף קל עוד יותר עבורו. אחרי שמתרגלים לג'נטלמן האנין והשנון הזה, אפילו ג'יי לנו וקונן אובראיין מחווירים.