למרות שחלפו כבר מספר שבועות מאז יצא לשוק, ולמרות שזכה לתשומת לב נכבדת מייד עם פרסומו, התענוג הגדול שבקריאת "קריאת רשות" של [[ויסלבה שימבורסקה]] מחייב אותי לתת עליו דין וחשבון נוסף. העובדה המצערת, שלמרות השבחים הרבים שקיבל לא זכה הספר להיכנס לרשימת רבי המכר, היא סיבה נוספת להשיבו, ולו לרגע קל, למרכז הבמה.
מי שעוסק בביקורת ספרות מצפה למצוא בספר זה, הכולל מבחר מביקורות הספרות שכתבה שימבורסקה בארבעת העשורים האחרונים, מעין ספר הדרכה לכתיבת ביקורות. משורותיה הוא מקווה לקבל השראה וניסוחיה נתפסים על ידו כשיעורים בניסוח ביקורת. אבל הספר נהדר כל כך כיוון שהוא אינו עומד כלל בציפיות האלו: רוב הקטעים אינם יכולים להיחשב כלל כביקורת כי הם למעשה קטעים אסוציאטיביים, שנשענים על אנקדוטה אחת או שתיים מהספר הנקרא, ושימבורסקה בדרך כלל אינה כוללת בהם פסק דין שחור או לבן ואינה מייעצת לקוראיה אם לקרא את הספר או לא. דווקא בשל כך מלוא כוחה וכשרונה של שימבורסקה באים בהם לידי ביטוי, והיא מוכיח כי במקרה שלה, אין צורך בעמידה בקריטריונים, בכתיבה "לפי הכללים" ובשטויות אחרות שמעסיקות אותנו.
הטור של שימבורסקה עסק בדרך כלל בספרים שלרוב אינם מקבלים התייחסות ונידונים להתעלמות גורפת מהמבקרים. אכן, שימבורסקה מפגינה עניין ספרותי כה עשיר ורחב היקף, וקשת התחומים שבהם עוסקים הספרים אותם קראה משתרעת על כל תחומי החיים, עד שקשה לראות כיצד מבקר מן השורה היה יכול להרשות לעצמו את העיסוק בהם. אבל דווקא ספרים אלו, בהם לוח שנה, מדריך להולך הרגל, מדריכי ציפורים וכיוצא באלה, מעוררים את שימבורסקה לכתוב מסות קצרצרות ופיוטיות, והיא מצליחה להוציא מים אף מאבנים ספרותיות אקלקטיות כמו "הכפתורים בספרות", בהוצאת מוזיאון הכפתורים בלוביץ'.
כך, ספר עצות של "עשה זאת בעצמך" נתפס אצלה כחומר להדיוטות על מנת שאלו יוכלו לשוחח בגובה העיניים עם בעל המקצוע שיזמינו, בלית ברירה, בסופו של דבר, והרי "איזה ערך יש לחיים ללא שיחה?". ספר עצות לגנן המתחיל גורם לה לתהות מצד אחד על היכולת לאהוב באמת מזיקים וטפילים, ומצד שני על היכולת לנגוס בהנאה בתפוח כשיודעים כמה טפילים חוסלו למען גידולו. תהיות אלו מובילות אותה להרהורים על מקומו של המין האנושי בטבע, שהרי "כל אהבתנו לטבע היא צבועה וסוטה". אלו אינן דוגמאות יוצאות דופן: כמעט בכל קטע, שנכתב על בסיס ספר, שאילולא שימבורסקה היה נחשב לחסר ערך, אפשר למצוא לפחות שתיים-שלוש שורות כאלו, שראוי לנצור ולשמור אותן קרוב ללב ולשכל.
טהר לב
הקריאה המיוחדת הזו מתאפשרת כיוון ששימבורסקה קוראת בעיניים של ילד טהור לב, שמאפשרות לה ללקט מיצירה ספרותית של מאות עמודים שני משפטים שצדו את תשומת לבה והדליקו אצלה נורת גאונות, מנתחת עם שכל וידע של זוכת פרס נובל וכותבת עם נפש של משורר. בספרים שלא היו צדים את עינו של אף בן תמותה אחר היא, במקוריות שיש רק ליחידי סגולה, מצליחה למצוא עומק, כי בעיניה השירה מצויה בכל, כפי שרפי וייכרט כותב באחרית הדבר. ועל אף שהיא כה מיוחדת ומעוררת הערכה, היא מצליחה לכתוב בשפה נהירה וברורה ולשוחח בגובה העיניים עם הקורא פעור העיניים והמשתוקק לעוד.
תודה מגיעה גם לווייכרט על כך שהשכיל להיות משפך ולא מסננת, ותרגם מבלי לשים את עצמו במרכז העניינים (חטא ידוע של מתרגמים, שבמקרה של שימבורסקה היה יכול להיות פשע של ממש). וייכרט ידע להעביר במדויק את מילותיה הקסומות של שימבורסקה תוך שמירה על הרעננות ועל הפשטות, ובזכותו קיבלנו ספר שמעורר רגשות נדירים אצל הקורא: בפעמים מעטות ומיוחדות קריאת ספר גורמת לך לרצות לכתוב לסופר, ולספר לו עד כמה נהנית. סיום חווית הקריאה בספר זה היווה עבורי את הפעם הראשונה שרציתי לנשק ולחבק את הכותב מרוב רגשות תודה.
ויסלבה שימבורסקה, "קריאת רשות" (חרגול/קשב לשירה)