אז גם לוואלה! יש דוסית, נעים מאד. המשימה הראשונה שלי היתה הקרנת בכורה חגיגית של שני הפרקים הראשונים בסדרת הדרמה החדשה של HOT, "פרשת השבוע". אולי נשלחתי כדי להתחכך קצת עם עולם התשקורת (מין שם חיבה מגזרי ושנון נורא לרדיו, טלוויזיה, עיתונות, ואתרי אינטרנט) והברנז'ה, ואולי שלחו אותי בגלל שלסדרה קוראים "פרשת השבוע", שם שיכול היה בקלות להיות שמה של תכנית המורשת בערוץ 33. אבל זו סידרת דרמה על ארבע משפחות ישראליות, מבית היוצר של "שבתות וחגים". על הקשר שבכל זאת יש לה למסורת בהמשך.
אתחיל מהסוף. נהניתי. למה? למשל בגלל זה: שאול (מנשה נוי), האבא החרד, נוסע עד עזה רק כדי לראות שהבן החייל (מיכאל מושונוב) חי, וחוזר לתל אביב בלי שקיבל אפילו חיבוק. זו סצנה עדינה ומרגשת, ובהתחלה חשבתי כמה היא מציגה יפה את הגבר החדש, ואיך דווקא האבא שנורא דואג לילד סובל מהתקפי חרדה לא פוסקים. אבל הסצנה הזו גם מציגה את הבחור הישראלי הלא מתחדש, הקצין הגיבור, שלא מפחד ובטוח בעצמו ובתפקיד החדש שלו, אבל לא מצליח להכיל אפילו גרם מהפחד הכל-כך מובן ומעורר אמפתיה של אביו. ונהניתי גם בגלל זה - קפצתי, פיזית, מהכסא, מרוב בהלה, בסצנה של יריות על הווילה ההרצליאנית של אלישע ואליה בן דוד (יובל סגל ורונית אלקבץ).
אז נכון, צפיתי בפרקים על מסך גדול עם סאונד של אולם קולנוע, אבל בכל זאת - סדרה ישראלית עם סצינת מתח משכנעת? ללא ספק הישג נאה. ניכר כי "פרשת השבוע" היא סידרה מושקעת עם קאסט מרשים וערמות של פוטנציאל, והיו בה כמה רגעים מדויקים ונוגעים. אם יהיו בה עוד כאלה, אני בטוחה שאתמיד איתה.
אבל צמד הפרקים שהוקרנו היה קצת מבלבלים, דחוסים ואינטנסיביים, כאילו מישהו רוצה שנכיר כבר את כל הדמויות לעומק, עם יותר מדי רמזים מטרימים שצריך לאסוף אחד אחד. קצת סדרת דרמה, קצת קומדיה, קצת סדרת גנגסטרים, וקשה לדעת אם יוצרי הסדרה לא הצליחו לבחור או שהם מנסים להטעים אותנו מהכול, כדי שנחזור לפרק הבא.
והייתה עוד בעיה. היו רגעים בהם חששתי שיוצרי הסדרה מנסים ללכת על בטוח: אנחנו כבר יודעים שרונית אלקבץ נהדרת בסצנות טעונות ודרמטיות, ושקרן מור היא הטובה מכולן בפולניות פריג'ידיות. הסדרה תהיה מוצלחת באמת אם היא תהפוך להיות פחות הסופרנוס פוגש את החמישייה עם צילומי אוויר של תל אביב ב"שבתות וחגים", ויותר סדרה על אנשים, שתיקח את הדמויות שלה למקומות יותר עגולים ופחות מוכרים. אני מקווה שהפרקים הראשונים היו כל כך עמוסים בגלל שהם היו מבוא, ושההמשך יהיה רגוע יותר, עם חוויית צפייה נעימה ונינוחה יותר, שתהפוך את העלילה למעניינת ומפתיעה יותר.
שלמה אבידור הכהן מוסר כי נבצר ממנו להגיע
ובנוגע לבחירה בשם "פרשת השבוע". אני מודה שכשהתיישבתי לצפות בסדרה, שנות תחושת מיעוט ארוכות עשו את שלהן, והדוסית שבי מיד התחילה להזיע. איך הם יביאו את הפסוקים? איך יתייחסו לפרשות? מתי אתפוס אותם על טעות נורא בוטה כמו שחקן שמגלם דתי, ומתפלל ערבית בבוקר, או אוכל בלי לברך קודם? אבל הסדרה היא לא סדרה על דתיים, והם בכלל לא הנושא. זו סדרה ישראלית שמופרית באופן לא מחייב מפרשות השבוע.
אז נרגעתי, והחלטתי שלא כל כך משנה לי אם השימוש שנעשה בפרשות השבוע ובפסוקים מ?תו?כ?ן הוא הולם או מוצלח לטעמי. אני סתם שמחה על עצם הנגיעה בטקסטים האלה מהתנ"ך. התורה תמיד מנוכסת לדתיים. אנחנו אלה שיודעים מה כתוב בה, ואיך להיעזר בפסוקים כדי לחדד את המסרים שלנו. והנה, יוצרי "פרשת השבוע" פשוט הושיטו את היד ופתחו את התנ"ך. והנגיעה הזו שלהם, בספר שהחברה בישראל התרגלה לראות כשייך לדתיים, משמחת אותי. כי אני מאמינה שהתורה יכולה להיות גם מקור דתי, אבל גם מקור תרבותי והיסטורי עשיר, והיא שייכת לכולם. עצם העובדה שב-HOT מצהירים שהסדרה נכתבה בהשראת חמישים וארבע פרשות השבוע מעידה בעיני על מהלך מבורך - התנ"ך הופך לנגיש. בלי לפחד, בלי להיות מסומן אוטומטית כ"חוזר בתשובה", כל אחד יכול פשוט ליהנות מהמשאב התרבותי האדיר הזה, אפילו אם זה אומר ללכת לשיעורי פרשת השבוע של קרן מור.