הכל נשבר במשפחה

משחק תפקידים קבוע מתקיים כבר זמן רב בין הטלוויזיה המסחרית לבין מבקרי התרבות. הטלוויזיה מנפקת תוצרת תרבותית הפונה למכנה המשותף הרחב ביותר, ואילו מבקרי התרבות בעלי האבחנה ה"מעמיקה" והראייה ה"חודרת" ימטירו אש וגופרית על הטלוויזיה שמשכפלת ומפיצה אידיאולוגיה שמרנית כדוגמת שלמות התא המשפחתי, ערך הזוגיות המונוגמית, קדושת הנישואין והתבטלות בפני המערך הקפיטליסטי.

למרות משחק מתמשך זה שככל הנראה לא ייפסק בזמן הקרוב, לא נותר אלא לשפשף עיניים בתדהמה למראה השבוע וחצי האחרון בו נוצר פיצול אישיות מרתק ומשעשע למדי בשני הערוצים המסחריים של ישראל שהעלו לשידור כמעט בו זמנית שתי תוכניות בפריים טיים המנסות לבחון סוציולוגית ותרבותית את המבנה המשפחתי של החברה הישראלית. שתי תוכניות, שבין אם זו מטרתן המוצהרת או לא, קורעות את הצעיף הנינוח מפניו של החלום הבורגני וחושפות את כרעי התרנגולת שעל בסיסן הוא מתנודד.

התוכנית הראשונה היא הסדרה התיעודית "הבטחנו זה לזו" המשודרת ביום שלישי בערוץ 10. ובה יוצא קובי מידן על שלל תובנותיו הפסיכולוגיות ומבטו הרחום לחקור את עקומת הגירושין שכבר מספר שנים בעולם המערבי כולו נמצאת בזינוק בעלייה. למרות שהפרק הראשון עשה כמיטב יכולתו כדי להבהיר עד כמה גירושין של הורים מסבים נזק רגשי עצום לילדים, נקודת המוצא היתה ברורה. הגירושין הם עובדה קיימת, אופציה שרירה ונפוצה בחברה הישראלית שיישומה אך ורק הולך וגדל. אף לא אחד מההורים שרואיינו בתוכנית התחרט על גירושיו ומרבית הילדים למרות סבלם הניכר והנוגע ללב לא נראו יותר מצולקים מכל ילד וילדה שיגדלו בתא משפחתי "מתפקד". יותר מכך, חלק מההורים התחתנו מחדש, חלקם אף התגרשו בשנית או מצאו בני זוג איתם הם חיים ללא חתונה. בשלב מסוים של התוכנית כבר היה קשה לעקוב אחר תרשים הזרימה הפרוע שכלל אבות ואימהות חורגים, הורים ביולוגיים, אחים ואחיות למחצה, קרובים דרך דם וקרובים דרך קשרי נישואין.

בהמשך ישיר לתוכניתו של קובי מידן, שודר ביום שישי בערוץ 2 מיצג האימה השבועי, הידוע גם בשמו הנוסף "בין גבר לאישה", סדרתה התיעודית של נירית ירון המתיימרת לחשוף דרך ראיון של זוגות "אותנטיים" אמיתות לגבי סקס, זוגיות, הורות, בגידות ונישואין בחברה הישראלית. אל מול המסך הם נחשפים, זוגות מגילאים שונים, מאזורים שונים בארץ ומתחומי מקצוע שונים, מדברים בחופשיות (יתרה!) על הרגלי המין שלהם, אהבתם וחייהם ביחד. התוצאה מעוררת חלחלה יותר משידור מחזורי של כל סרטי "סיוט ברחום אלם". כל פרק ומשפט הזוועות שלו. בשבוע שעבר נקבע השיא כשרונן חן הנאור השווה את זוגתו ל"פוד פרוססור" לאחר שהתבקש להסביר מהי בשבילו המשמעות של סקס בתוך מסגרת מונוגמית. השבוע הצטיינו מיכל ואופיר שחר, שבזמן תשובתם על השאלה כיצד הבאת ילד לעולם משנה את הרגלי המין, אמרו כי יש נשים שאומרת לבעליהם החשקנים המנסים לגעת בשדיהן: "אל תיגע באוכל של הילד".

אולי לא זה היה התכנון של קברניטי קשת, אבל תוכניתה של נירית ירון משמשת כהסבר מאוחר (מבחינת זמן לוח המשדרים) ומקדים (מבחינת המציאות עצמה) לשאלה שמבקשת לשאול תוכניתו של קובי מידן: מדוע יש גירושים בעולם. "בין גבר לאישה", דווקא בגלל החודרנות והמציצנות המפורשות המאפיינות אותה, מתעדת את המציאות המשפחתית והזוגית בכל קשייה, אי השוויון שבה ועליבותה היומיומית. התמונה אינה נעימה, במיוחד אם את הצד הנשי במשוואה. התא המשפחתי עדיין מתאפיין ברובו, ללא הבדל של מעמד או דת, בחלוקה מסורתית של התפקידים בה האב מפרנס והאישה מניקה או גם מפרנסת וגם מניקה. חלק מהגברים מודעים לכך, חלק לא. רובם לא ממש מתאמצים לשנות את המצב או להקל על "חובות האישה". רוב הנשים מודות בתקופות רבות של בדידות, עייפות, תסכול וחרדה. אם נוסיף על כך את חיי המין שנשחקים במהרה, הלחצים הכלכליים הדוחקים, הקונפליקטים בין בני הזוג, הילדים שמשנים את הדינמיקה הזוגית, הבגידות ועוד צרות, רבות ורעות, נדמה שקובי מידן לא צריך לחפש הרבה על מנת למצוא את התשובה.

קשה להאמין אמנם ששני ערוצים מסחריים יצאו למסע חורמה משותף נגד התא המשפחתי אותו הם מטפחים לרוב במרץ רב, אבל למרבה האירוניה, שתי תוכניות אלו יוצרות יחדיו, כל אחת מזווית שונה מסמך המתעד את התפרקות החלום.

"בין גבר לאישה", יום ו' 22:30, ערוץ 2
"הבטחנו זה לזו", יום ג', 21:45, ערוץ 10