פצצה מתקתקת

יותר מ"עובדה", "שומר מסך", או שאר תוכניות התחקירים שהציפו בשלב זו או אחר את ערוצי הטלוויזיה, דווקא "הדוגמניות", שכל מטרתה אוורור מוחלט של ראש הצופה, החלה לתפקד בשבועות האחרונים כתוכנית שחודרת ללא הרף למעמקיה הרקובים של החברה הישראלית. למרבה הצער, אין דינה של גלית גוטמן כדינה של אילנה דיין. "הדוגמניות", כתכנית החושפת – אך במקביל גם מנציחה ומעודדת - את השוביניזם בחברה, את השיפוט המעוות והמוקצן של מושגים כנשיות, גוף ויופי ואת הסגידה הדתית כמעט לטלוויזיה, היא ללא ספק אירוע מתעתע. רגע אחד אתה נסחף בהנאה אל העולם השטוח והממכר שלה ומשפשף עיניך ואוזניך למשמע הגדרתה של כריסטין את עולם הצמחונות הייחודי שלה ("ציפור זה עוף ופרה זה חיה"). ברגע שני, עם עוד חגיגה של השופטים על עוד גופה של מתמודדת אומללה, אתה מבין בחלחלה כי אם הטלוויזיה אכן משקפת ולו שבריר של מציאות, זו לבטח בנויה על בסיס של ערכים מסואבים, ריקניים ואכזריים.

אותן רעות חולות, שיוצגו היטב בפרק ששודר אתמול בדמותן של סצנות מחליאות (אך לעיתים גם משעשעות) בהן עגבו הבנות על חברי משפחת תאקט העילגים כדי לככב בקליפ עלוב, החווירו לעומת העלילה המרכזית שכיכבה בתוכנית של אמש - נידויה של ניראל, המשתתפת הערבייה, בידי שאר המתחרות בתוכנית. האמת היא כי אין דרך לדעת מה אכן מתחולל בין המתמודדות. רגעי הצילומים שהרכיבו את התוכנית אתמול הם אכן בדיוק אלו: רגעים ספורים שנבחרו בידיהם המניפולטיביות של עורכי התוכנית הצמאים לרייטינג. ולכן, מי יודע, ייתכן ובאמת אחת הסיבות להתאגדותן של כל המתמודדות כנגד ניראל נעוצה באופייה הבעייתי של זו ובחיכוכים אישיים בלבד. הצרה היא כי גם אם נאמין כי ניראל היא למעשה אכן מתאגרפת רצחנית, לא ניתן להתעלם מאמירותיהן של שאר המתמודדות, שחשפו לאורך התוכנית בכנות מחרידה (ולחלוטין לא מודעת) עד כמה הגזענות כנגד ערבים מושרשת בכל רבדיה של החברה הישראלית ומתגלה באינספור צורות קיום, חלקן גלויות וחלקן סמויות.

אז שרון פוחדת מערבים. זה באמת לא באשמתה, זה רק בגלל הפיגועים בחיפה. זה לא קשור לגזענות, היא אפילו מוכנה לישון עם ניראל באותו חדר. הבעיה היא לא ניראל עצמה, שרון פשוט פוחדת מערבים בכלל. ושלא תבינו לא נכון, חבר השופטים היה מזועזע מדעותיה הגזעניות של שרון, או ליתר דיוק, מכך שהן עלולות לפגוע בהצלחתו של קמפיין מסחרי. גם המתמודדות האחרות לא שונאות ערבים בכלל. הן לא מסתדרות עם ניראל אך ורק בגלל סיבות אישיות. הנה, אפילו כל אחת ואחת מהן טרחה לציין כי הסכסוך המתמשך בין אותה אחת (ערביה) לכל השאר (היהודיות) הוא לא על רקע לאומי. צודקות, רק קצת מוזר שהיחס אל ניראל של כל אחת מהן בא לידי ביטוי באמצעות ארסנל הסטריאוטיפים הישראלי המשמש תמיד לתיאור הלאום הערבי כישות אחת, מגובשת, זרה ומאיימת.

לכן ניראל לא "משחקת", אלא "נותנת סטירה", לכן – כך לפחות הסבירו שאר התמודדות - ההתנהגות ה"אלימה" של ניראל נמצאת אצלה "בדם" ולכן היא "אגרסיבית", "לא צפויה" ועם "מבט מפחיד בעיניים". המאבחנות הסוציולוגיות המדופלמות (שרובן לא יוכלו לאיית את המילה סוציולוגיה גם אבשלום קור היה לוחש על אוזנן את התשובה הנכונה) אף טרחו להגדיר את הסיבה: מתברר שהתנהגותה הסוציופתית של ניראל נובעת מ"החינוך" הערבי שקיבלה בבית ומ"משפחתה". אף אחת מהמתמודדות הנאורות לא שקלה כמובן לרגע כי אולי פעילויות הפנאי במשפחתה של ניראל לאו דווקא כוללות הפעלתן של פצצות. אבל הן באמת לא גזעניות. זה באמת לא אשמתן, זו אשמת המצב.