וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אשקרופט על הפנים

אלון עוזיאל

2.2.2006 / 14:58

לאלון עוזיאל כואב להודות שהדיסק הזה לא מעניין כלב מת. כן, ירינו לעצמנו ברגל, כי למה שתמשיכו לקרוא?

עברו תשע שנים מאז שריצ'רד אשקרופט פילס את דרכו בכוח ברחוב לונדוני הומה, בקליפ של "Bittersweet Symphony". העטיפה של "Keys To The World", האלבום החדש שלו, מסמלת את מקומו הנוכחי בתרבות הפופולרית: תשכחו מעיניים לוטשות מבטים מכל כיוון – אשקרופט לגמרי לבד ברחוב הרטוב והקר, והמבט שלו פונה לרצפה.

כשיצא אלבום הסולו הראשון של ריצ'רד, "Alone With Everybody", הייתי כנראה בין השלושה היחידים בארץ שאהבו אותו. נפלתי בקסמו תוך התעלמות מהטענות המנומקות של מבקרי המוזיקה כשקולו המתבכיין של ריצ'רד הזכיר לי זמנים פשוטים יותר. כשיצא האלבום השני, כבר הרמתי גבה ושכחתי ממנו, כמו כולם, תוך עשר דקות. עכשיו, יותר משלוש שנים מאוחר יותר, הגיע החדש, בסמוך להופעה המשותפת עם קולדפליי בלייב 8, בה הציג כריס מרטין את ריצ'רד כ"זמר הכי טוב בעולם". קצת מוגזם, אבל התנחמנו בעובדה שכולנו מסכימים שלא מדובר במרטין עצמו.

כמעט ומיותר לציין, שהאלבום החדש לא מתייחס כלל אל היסטוריית הספייס-רוק של Verve, הלהקה בה הטביע אשקרופט את חותמו, וממשיך את קו הרוק העדין והמלטף של שני הקודמים. גם כאן אפשר למצוא 437 ק"ג של קלישאות ו-531 ליטרים של קיטש: כן, אם לא ידעתם, אתם יכולים לשנות העולם, דברים טובים מגיעים לאלו שמחכים, ויש ללכת בדרכים שבחרתם. בעיקר אם אתם זוכרים מאיפה אתם באים. אה, וגם העולם שלנו מטורף, מסתובב בלי סוף, וסך הכול די מפחיד פה.

והאמת, השיר הראשון מפתיע לטובה. קצת גיטרות, שימוש אגבי במילה "פאק" והרבה אנרגיות טובות. הקטע השני והפופי למדי, "Music is Power", מזכיר לכולנו שריצ'רד אוהב כינורות כמו שסוסים אוהבים מים, עם לופ שמסומפל מגאון הסול קרטיס מייפילד, ו-"Sweet Brother Malcoms" הוא יציאה פולקית מוצלחת.

חבל שהשאר פחות מעניין - "Words Just Get In The Way" הוא בלדה מתקתקה עם פוטנציאל להיתקע בראש שישה ימים, "Cry 'til The Morning" סובל מדרמטיות יתרה שמעייפת את האוזן והנפש גם יחד, ושיר הנושא יכול היה להיות די מגניב, אם לא הייתה בו זמרת ליווי שנשמעת כמו בחורה שמלווה שיר ישן של טופאק, שמספר על נערה צעירה בשם ברנדה, שנכנסת להריון ומתמודדת עם קשיי הגטו.

כואב לי לרדת על ריצ'רד אשקרופט, אבל מה לעשות, מהסולן המפואר של וורב, מהבטחה עצומה לקריירת סולו מרתקת, נשאר מישהו שעושה מוזיקה די סתמית. מזל שנשאר קצת קרדיט מהעבר, שהבריח את הסינגל החלש "Break The Night With Colour" למקום התשיעי במצעד הבריטי, והרחיק את האלבום המלא מהפח בחדר שלי. מי יודע, אולי בסוף עוד אהיה האחרון בארץ שיאהב את התקליט החדש של ריצ'רד.

ריצ'רד אשקרופט, "Keys To The World" (הליקון, Parlophone)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully