פעם, בימי הקוליפורמים ובראבא ב"זהו-זה", כשאמרת רפי גינת, אמרת עיניים רושפות ואגרופים קפוצים דופקים בחמת זעם על השולחן, כשמבעד לזקן השחור העבות רועם קול הבס המוכר מיד אליהו. אלו היו הימים. והנה, דווקא עכשיו, כשהסטאטוס המקצועי של גינת סוף סוף תואם את דמותו האימתנית, והוא הצליח לקנות לעצמו אחיזה כאחד האנשים החזקים בעולם התקשורת הישראלי, נדמה שקולו של רפי גינת התעדן, עיניו נעשו אבהיות, ידיו פתוחות ושלוות, ולמרות שהקלישאות הדרמטיות נותרו בעינן, ובמיוחד בלט אתמול השימוש הבלתי נלאה במילה "קומבינה" על הטיותיה השונות, הרי שהן נאמרות עתה בקול מדוד ומונוטוני. לרגע אפשר היה לחשוב שרפי גינת שבע או שמדובר חלילה בעייפות החומר, אבל מגוון ההתנצלויות מבית היוצר של יחצ"ני "טיב-טעם" שהיווה את הקו המנחה של הפסקות הפרסומות בתוכנית אמש, הוכיחה שעוד לא נס ליחו של המגיש והעורך הוותיק של התוכנית הישנה-נושנה "כלבוטק".
בעבר הלא כל-כך רחוק, עמדה כלבוטק לבדה בחזית הטלוויזיונית נגד השחיתות. היום, כששלטון החוק (?) והמשטרה (??) הם מקור שופע ונדיב של אכזבות עמוקות ויגון קודר עבור מרבית העם (כלומר, אלו שלא הצליחו לגרד חברים שמקורבים לצלחת), אין פלא שתוכניות דוקו-אקטיביזם הן הצלחה גדולה, והצופים מקבלים בברכה וברייטינג כל מיני פיגולים טלוויזיוניים רק בגלל שהם מתיימרים לחשוף את כל הנוכלים, העסקנים וחברי הכנסת שסרחו, כל ה-119 שבהם. אנחנו בונים על אלה עם האומץ והמצלמות הנסתרות כי אנחנו יודעים שאם לא הם, אז מי? ועדיין, גם בקרב כל החבר'ה הצעירים עם התוכניות המגניבות, על מרוז הגס ומתלהם, רוזנטל המשעמם והמגומגם והכט הלץ המעצבן, מציב רפי גינת סטנדרט שרק הוא יכול לעמוד בו.
את מה שרוזנטל והכט עוד לא למדו, מסתבר, גינת כבר הספיק לשכוח: כשהוא היה לבד במערכה והיה צריך עדיין להוכיח את עצמו, הוא היה גינת אחר, כזה שצריך לצעוק ולהראות שהוא יכול לצוות ועם ישראל יעשה, כמו במקרה המפורסם של חברת החשמל. אבל המעמד והניסיון הרגיעו אותו; עכשיו הוא הבוס הגדול, באמת אין מי שיעצור אותו, וזה עושה אותו עוד יותר טוב. בעוד הכט מתעסק עם טכנאי מקררים שגונבים אוכל ורוזנטל האנכרוניסטי נטפל למרכז הליכוד הגוסס, רפי גינת נותן את התחושה שבשקט ובמקצועיות הוא מטפל בדברים אמיתיים וקריטיים. נכון שיש משהו מגוחך בכך שהוא פתח את תוכניתו הראשונה העונה במפגן חיידקים קולינארי נוסף, כשאת תפקיד החומוס במחזה תופסים חלקי בשר, אבל כמאמר האמרה הידועה את הכסף סופרים במדרגות, ומנכ"ל "טיב-טעם", שאיבד הרבה מאד כסף בגלל כלבוטק, יכול להעיד ממקור ראשון שכוחו של גינת עדיין במותניו.
התוכנית אתמול הייתה מטבע הדברים הרבה פחות מסעירה מהתוכנית הראשונה בעונה, וניתן לומר שמלבד הרכות החדשה, הפורמט של התוכנית לא השתנה במאום. בשנינות צינית דקה חשף גינת עוד ארגון פילנתרופי שניצל את הטרנד הש"סי כדי לשלשל תרומות לכיסו, ופאב שבעליו מספסר במלצריותיו (או במילותיו של גינת, סחר ב"בשר טרי", בסביבה "רווית אלכוהול וסקס". דחילק, אפילו בוקי נאה כבר לא כותב ככה. או שבעצם כן), אבל קל לראות כיצד גם חשיפות לוקאליות אלו נוגעות לחיינו הרבה יותר ממתקן מזגנים זה או אחר שדופק אותנו במאה שקל.
אלא שהדברים שהופכים את גינת לכה טוב היום, ניסיונו הרב והמעמד שבא איתו, הם בדיוק הדברים שאמורים היו לגרום לו לפנות את הבמה. אף שגינת של כלבוטק נראה מנותק לחלוטין מגינת של "ידיעות אחרונות", וכרגע נראה שהוא יודע לנצל בתבונה את כוחו העצום, והוא באמת עצום, תסריט של ניגוד אינטרסים עתידי הוא בהחלט אפשרי, ומי אם לא גינת יודע כמה קל ליפול למלכודת הדבש של השררה. כשאנחנו שואלים "אם לא הם, אז מי?", אנחנו מתכוונים לצעירים הרעבים שאין שמץ של הון ושלטון באג'נדה שלהם, ורפי גינת כבר אינו יכול לומר זאת על עצמו. נותר רק לקוות שגינת לא יחטא בהיבריס בעצמו וינצל לרעה את אימפריית התקשורת שתחת שליטתו. ואם יעשה כן למרות זאת, ימהר אחד ממתחריו, שבוודאי למד ממנו את כל השטיקים, לבצע איזה תחקיר מהפכני עם מצלמה נסתרת על מנת להדיח את המלך מכיסאו הרם. עד אז, גינת יושב שם חזק, ויושב שם בגדול.
"כלבוטק", ג' 20:45, ערוץ 2
ויש לו גם יופי של עיתון
יובל אביבי
8.2.2006 / 9:45