ענבל, זה מצב לא נסבל

מספרים על מידאס, אחד ממלכי יוון המיתולוגיים, שיום אחד תפס את הסאטיר סילנוס. הסאטירים היו יצורים שחציים אדם וחציים תיש, שסגדו לדיוניסוס אל היין, ובהתאם, הקפידו באדיקות על קיום אלמנט הפולחן המרכזי: לדפוק את הראש. סילנוס נחשב לסאטיר הכי זקן, הכי חכם והכי שיכור. מידאס התרשם מחכמתו של סילנוס, עשה מעשה נסים משעל, וטחן אותו בשאלות. רק על שאלה אחת סירב סילנוס לענות – "מהו הטוב ביותר עבור האדם?". סילנוס הפציר במלך שיירד מהעניין, אבל מידאס התעקש והתעקש, ולבסוף אמר לו הסאטיר: "הטוב ביותר עבור האדם הוא שלא היה נולד, ואם כבר נולד – הטוב בשבילו הוא שימות כמה שיותר מהר".

והסיפור הזה (מעבר לראיית העולם המאותגרת אופטימיות משהו, שהוא שוטח) מציג את הסקרנות האנושית במלוא תפארתה וכיעורה. שכן, מה היה כל כך דחוף למידאס לשמוע את התשובה, ולא להסתפק בידע שקיבל כבר? הרי אם תרח שיכור, ועוד חצי תיש-חצי אדם, אומר לך שלא כדאי לך – די ברור ששום דבר טוב לא ייצא מזה. באמת, למה זה טוב? כזו היא המשיכה האנושית אל המכוער והמזעזע. כמו לפתוח מייל בשם "FW: FW: תמונות מהפיגוע האחרון – קשה לצפיה!!!!!!!".

ונזכרתי בסיפור הזה כשראיתי ביום שני את מסיבת העיתונאים של איזבל דנואר, מושתלת הפנים הראשונה בהיסטוריה. ואכן, בעיתון, על הנייר, מדובר בסיפור נפלא: אשה ניסתה להתאבד בעזרת כדורים, כלבה ניסה להעיר אותה וקרע ממנה את פניה. הפנים החדשות החזירו אותה לחברה האנושית. היש דוגמא מוצלחת יותר להישגי המדע המערבי, והירתמותם למען מטרה אנושית ממדרגה ראשונה? אבל משום מה, על אף שהמידע שבידנו בהחלט מספק, רגע השיא התקשורתי בסיפור לא היה הטיפול, אלא מסיבת העיתונאים השבוע. שכן, אי אפשר שלא לרצות, לחשוק, לכמוה – לראות את פניה. ובאמת, למה זה טוב לעזאזל? אין אלא להאשים את הסקרנות האנושית. שכן, גם אם סילנוס היה יושב לידינו על הספה, וממליץ לנו שלא להסתכל, לא היינו שועים לו וחושפים עצמנו לתמונה הבאה: אישה, שנראית בדיוק כמו מי שהדביקו לה אף, פה וסנטר, אומרת, מבלי להזיז בכלל את השפתיים, את המשפט הבא: "כשהתעוררתי, לא הבנתי מה קרה. ניסיתי להדליק סיגריה, ואז הבנתי שאין לי שפתיים להחזיק אותה". ועכשיו, לך תמשיך לאכול את הסנדוויץ' מול הטלוויזיה.

ואם כבר דיברנו על ניתוחים פלסטיים, אין מנוס מלהזכיר שוב את "ניפ / טאק". אפשר ממש לדמיין את שון מקנמרה מתיישב, מיישיר מבט ושואל: "מאדאם דנואר, תגידי לנו, מה את לא אוהבת בפנים שלך?", ודנואר, בתגובה, מורידה את המסיכה, חושפת פנים נטולי אף ושפתיים ואומרת בתנועת לסת חשופת שיניים: "את זה". ממש תפור על "ניפ / טאק", הסדרה שמעניקה לך חוויה מזוקקת וטהורה של התבוננות בגופה רקובה. אלא שמה שקורה בשבועות האחרונים ב"ניפ / טאק" קשה אפילו בשביל מאדאם דנואר. כי ניפ טאק מזמן זנחה את מחוזות הריקבון הפיסי, לטובת הריקבון המוסרי.

והאמת, אחרי השתלות פנים ושחזורי כוס, אחרי סקס עם שתי תאומות, וסקס עם אם ובתה, אחרי שגילינו שכריסטיאן הוא אבא של מאט שבגד בשותפו, הרי די ברור ששום דבר נעים לא ייצא מצפייה בתכנית הזו. בחיאת ראבק, למה זה טוב? ובכל זאת, כזו היא המשיכה האנושית אל המכוער והמזעזע, שגם אם סילנוס היה מפציר בנו, לא היינו יכולים להוריד את המבט מהמסך בפרק האחרון, שבמהלכו הוכנסה גוויה לתוך מזוודה, אדם ניסה לקלף את פניו שלו אל מול המראה, ואשה בת 32 התנשקה בלהט עם בנה בן ה-16 (שעם חבר שלו לכיתה היא מנהלת רומן סוער). ועכשיו, לך תחפש את החשק המיני שלך בשבוע הקרוב.

ועוד סיפור סביב הסקרנות האנושית ניפק לנו השבוע הזה – מעצרם של בני משפחת גבריאלי באשמת ניהול הימורים לא חוקיים. כאילו תמיד רצינו לשאול את עצמנו "כמה באמת קשה וחסר בושה הוא מצב השחיתות?" וקיבלנו תשובה – "קשה עד כדי כך שיתכן שחברת כנסת משתייכת למשפחת פשע מאורגן, וחסר בושה עד כדי כך שהיא תשתמש בחסינות שלה בלי למצמץ בכלל". באמת, לא יכולנו לחכות חודשיים ולחסוך מאיתנו לפחות את החלק השני? באמאש'כם, למה זה טוב?

אלא שלא בכך מסתכם העניין. כי דרך הסיור הזה נחשפנו לדבר מה קשה בהרבה שמסביר את התקפלות השוטרים בקלות: התמונה הנ"ל של ח"כ גבריאלי ב"הארץ" השבוע, שמייד העבירה בי רטט של חרדה, שלא לומר מורא. וכל שיכולתי לחשוב הוא על המחזה שנגלה לעיני השוטרים שביצעו את הפשיטה: ענבל גבריאלי בפיג'מה (כך פורסם), רגע אחרי שהתעוררה משינה, עם הסיגריה של הבוקר, אומרת להם: "הלו, אני גרה פה". ואין לי ספק שגם אם סילנוס היה מתלווה אליהם לאירוע, הם לא היו מצליחים שלא להביט בה. ואחרי מבט כזה, לך תעשה חיפוש בבית שלה.