ללהקת קווין אני חייב את ההשכלה המוזיקלית שלי. כשהייתי בן 10, גיל רך להשפעה, קיבלתי מהורי מתנה, תקליט אוסף עם מיטב הלהיטים של להקת קווין. שנאתי אותו. כך למדתי לא לסמוך על הורי בכל מה שקשור למוזיקה, וכך יצאתי למסע גילוי עצמי של מוזיקה שנמשך כבר שני עשורים וקצת (אחרי אותו יום). אולי כסייפא של אותו סיפור, רק אספר כי התקליט שקיבלתי לא היה לחלוטין מיותר כשראיתי בטלוויזיה את Rockit של הרבי הנקוק החלטתי לקחת את האוסף של קווין, והתאמנתי עליו בסקרצ'ים עד שתוך שבועיים הרסתי את הפטיפון של ההורים.
קווין היא אחת הלהקות הכי מצליחות בהיסטוריה של המוזיקה המוקלטת, עם העובדות אי אפשר להתנצח. אבל הטיעון הכמותי לא שכנע מעולם את מבקרי המוזיקה, שאף פעם לא התלהבו מהשילוב של אופרה והארד רוק, תמצית ההוויה הקווינית. מצד אחד מדובר בלהקה שכל התנהלותה היא כשל זין זקור וטווסי, תמצית המאצ'ואיזם המכוער והקלישאתי של הרוק בכלל, ושל הרוק הכבד בפרט. מצד שני, קווין דחפה דימויים הומוסקסואליים בוטים עמוק לתוך המעי הגס של המיינסטרים העולמי, וזה מפליא במיוחד לאור העובדה שהתחכום במסרים של קווין עבר לגמרי מעל הראש של הרוב המכריע של מעריצי הלהקה, ברובם גברים לבנים שמרנים, שמעריצים את "הביצוע", "הגודל" וה"טכניקה" של קווין, כאילו מדובר במכונית ספורט עתירת כוחות סוס.
"We Are The Champions" הוא דוגמה קלאסית, אולי הדוגמא הקלאסית. בבית הראשון מצטיירת תמונה של מי שחטף מכות והשפלות ללא סיבה, ללא אשמה, והפזמון שלו, "אנחנו האלופים, נילחם עד הסוף", הוא מעין מנטרה לעידוד עצמי. אולם הלחן היהיר שלו והעיבוד המגה-בומבאסטי לא משאירו להמונים מקום לדקויות שכאלה: התוצאה היא שיר כל כך חסר בושה, כל כך פומפוזי, כל כך מלא בעצמו- עד שהוא חייב להיות פרודיה. פרודיה על רוק, על גבריות.
קווין, עם ההשפעה התיאטרלית המוצהרת, חייבת היתה להיות מודעת למעשיה, ואם אנחנו שוללים את התאוריה שצריך להיות מטומטם בשביל לכתוב שיר כמו "רדיו גה גה", המסקנה המתבקשת היא שקווין היתה סוג של ספיינל טאפ אמיתית: להקה שמשחקת את המשחק אבל גם מקצינה אותו בכוונה כדי ליצור אפקט קומי-סאטירי.
אם קווין היא כזו, יש לבחון את מידת ההצלחה שלה בהעברת הבדיחה. או במילים אחרות, מי קלט את ההומור. קאט אל אצטדיון כדורגל עשרות אלפי אנשים, חלקם סקינהדס במגפיים, חלקם סתם ערסים אירופאים, מניפים דגלי לאום ומתודלקים באלכוהול. הם שרים בקולות ניחרים את המנון הגאווה ההומוסקסואלי "We Are the champions My friend!". יורם ארבל מוחה דמעה בקצה עינו. כן, אין ספק: הבדיחה היא על חשבון קווין.
קווין, "We Are the Champions" - באסה
קווין, We Are The Champions
ניר צדוק
10.2.2006 / 9:36