היה רגע אחד, טהור ותמים, שבו האמנו כולנו שסופר-מודלז זה באמת זה. זה היה בשנת 90', בקליפ של ג'ורג' מייקל לשיר "פרידום". בקליפ ההוא כיכבו ארבע מדוגמניות העל הלוהטות של הרגע: לינדה אוונג'ליסטה, נעמי קמפבל, סינדי קרופורד, וקריסטי טרלינגטון. וגם דוגמן על אחד: מרקוס שנקנברג (שעד לא מזמן ינק את אספקת התהילה היומית שלו היישר מפטמותיה הטראשיות של הגברת פאמלה אנדרסון- לי).
הסופר מודלז היו אז בשיא פריחתן. עיתונים טחנו אותן, ביוגרפיות נכתבו עליהן, אנשים קראו להן בשמותיהן הפרטיים בלבד: "לינדה!", ו"סינדי!", ו"נעמי!", כאילו היו מינימום מדונה או יוליוס קיסר. אבל היה זה רק גאון אחד, לשעבר נער בית ספר שמנמן והומו, שהשכיל לעשות את המהלך הסופי בדרך להפיכתן לאלילות של ממש. מייקל פשוט נתן להן נשמה.
כולנו זוכרים את פניה המעונות, המלאכיות, של אוונג'ליסטה, בתוך הסוודר, ממלמלות שורות כמו "יש מישהו אחר בתוכי/ מישהו שאני חייב להיות". או את השומה המתריסה של קרופורד זועקת אלינו "חופש!" מתוך אמבטיה מעלת אדים. המסר היה ברור: אתם חושבים שאנחנו מושלמות, אבל אנחנו בנות אדם בדיוק כמוכן. כל מה שאנחנו רוצות זה "פרידום!!!!" ממכם ומשקר התהילה הגדול.
כולנו קנינו את זה. סינדי, לינדה ונעמי הפכו במחי קליפ מסתם נערות פוסטרים יפיפיות להוגות דעות, ששווה להקשיב להן. כמה זמן אחרי זה, הן אפילו כיכבו בקמפיין ענק נגד פרוות, עירומות לגמרי, ואנחנו האמנו שמעבר ל-60-90-60 הלא אנושי שלהן, מסתתרות מידות מושלמות עוד יותר: מוסר, מצפון חברתי, נו. רובנו שכחנו ש"פרידום" הוא שיר אוטוביוגרפי לגמרי של מייקל, המספר על תקופת ה"וואם" המביישת שלו, ועל הניסיון למכור אותו כאליל לתיכוניסטיות. מבחינתנו, היתה זאת סינדי שכתבה את הטקסט מתהום ליבה השותת אחרי תצוגה של ורסאצ'ה, ונעמי שהלחינה אותו על פסנתר הכנף הלבן באחוזה שלה.
אלא שהמציאות, כמו תמיד, מנצחת. השנים עברו, ואנחנו גילינו את מה שידענו בסתר ליבנו כל הזמן. הדוגמניות לא היו באמת יצורים חושבים, עמוקים, רגישים. הן פשוט עשו מה שהן יודעות לעשות: דיגמנו לנו אינטליגנציה ועומק, דפקו פוזות של מישל פוקו במספרה. נעמי הוציאה ספר טיסה איום בשם "ברבור", שהצטיין בכל התבונה והרגישות של כפכף פראדה ישן. סינדי הוציאה אוסף קלטות וידאו בתחום התמחותה הבלעדי, דיאטה, וגם דיגמנה לוק של "אושר ועושר " עם בובת הברבי ריצ'ארד גיר. וקלאודיה? קלאודיה סתם יצאה עם זן הגבר האיום ביותר שבחורה יכולה להמציא לעצמה: קוסם.
אנחנו, שצפינו מהצד בהתנהלותן השטחית והמטופשת של אוסף האמזונות שלנו, יכולנו לנשום לרווחה. לפעמים, כמו שאמר שייקספיר, דוגמנית היא רק דוגמנית. וכאן בדיוק אנחנו מגיעים לשתי הפרסומות החדשות בכיכובן של הדינוזאריות הגוססות. הראשונה, עם סינדי (שתשכח מקרופורד, למה מי היא?), מחורבנת ולא אמינה. השנייה, עם קלאודיה, מדוייקת ונפלאה. למה? כי זאת עם סינדי עדיין רוכבת על הגל הפאתטי ההוא של הערצת העבר, ואילו זאתי עם קלאודיה הפנימה יפה את רוח הזמנים: איטס אובר, בייבי, רני מגולני מחכה לך בקבלה.
בפרסומת הראשונה, סינדי נאבקת בזוג מכנסיים סוררות . "כמו כל אשה אחרת, גם אני עולה במשקל ", היא נאנחת. "אבל מה לעשות? דיאטה? זאת לא דרך לשמור על הגוף שלי". או אז היא מנופפת באצבע רזה ומגויידת עד בחילה וממליצה לנו על "ויטליניאה". יוגורט, שיותר משהוא מגעיל, מתהדר בשם של מטפלת הוליסטית מאשדוד. לסיום, סינדי מחליפה לביקיני ומראה לנו את תוצאות הויטליניאה על גופה. הצופות בבית נאנחות בקנאה, ורצות לסופר כמו עדר פרות.
אז זהו, שלא. היו תקופות בהן היינו קונות מסינדי כל דבר, אבל, לצערנו, באותה תקופה סינדי היתה עסוקה בלנמנם במיטה, כי לא שילמו לה את ה-20,000 דולר שהיא דרשה ליום צילומים (כן, נודניקים, אני יודעת שאוונג'ליסטה אמרה את זה, ושזה היה 10,000). כשסינדי אומרת לנו שהיא משמינה כמו כל אשה אחרת, זה כבר לא סקופ אינטרגלקטי מדהים כמו שזה היה בתחילת התשעים. ראשית, אנחנו יודעים שסינדי היא בדיוק כמו כל אשה אחרת, כי ראינו אותה מתבזה בפרסומת לגרביוני "לוונטה" בשביל לסגור את המינוס בבנק. שנית, כי מאסנו כבר בשקרים של הדוגמניות לגבי סודות היופי שלהן . "אני אוכלת בריא ומאוזן", הן מצייצות תמיד בראיונות, "סושי בצהריים וסטייק ואורז חום בערב". כן, מותק, ועל הסטייק שלך את בוזקת קצת קוקאין פרסי טהור, ואחר כך תוחבת את האצבע המגויידת שלך לפה מעל אסלת השיש הלבנה. דוגמניות ובריאות זה כבר מזמן לא משוואה מנצחת. מספיק לראות את "מצעד החיים" היומי של שלדי ערוץ האופנה, כדי להבין כמה המקצוע הזה חולה. יש לא מעט התנשאות ארכאית בדרשת ה"ויטלינאה" של העלמה קרופורד: את אל תטיפי לנו על בריאות, ואנחנו לא נספר לאף אחד שאת מקפיצה כדורים משלשלים.
לעומתה, קלאודיה האלילה היא אשה שהפנימה טוב טוב את המציאות החדשה. היא הבינה שזה שהיא כבר לא אייקון תרבות, זה לא אומר שהיא לא חתיכת פצצה מחרמנת עם בלונד ופני מלאך. לפיכך, הפרסומת בה היא פוגשת את רני מגולני היא מאסטר פיס של עיתוי ומסר נכונים. אז נכון, הפרסומת כולה בנויה סביב זה שהחבר'ה לא מאמינים לרני שהוא באמת השכיב אותה, אבל כשקלאודיה שלנו ניגשת בחתוליות לשולחן, זה כבר לא נראה כל כך פנטסטי כמו לפני עשר שנים.
ראשית, כי אם קלאודיה יצאה עם מעלים הארנבות החד גבתי ההוא, אין שום סיבה שלא תצא עם ישראלי חמוד. שנית, כי אם קלאודיה הסכימה לבוא לפאקן איזרעל בשביל 100,000 דולר, אין שום סיבה שלא תרד לעם במעלית. כשקלאודיה יורדת לעם במעלית (כן, ככה, זה טובבב!!!), היא מסכמת סופית את מה שכל הזמן ידענו. דוגמניות הן סמלי סקס, שכל תרומתן לאנושות מסתכמת ביופיין המהמם. כריסטי טרלניגטון יכולה להתחכם עד מחר ולהוציא קו בגדים ליוגה! ( נשבעת לכם זה מה שהיא עושה עכשיו), אבל עם כל הזן הזה, אנחנו יודעים איך היא נראית בלי בגד ים.
המלאכיות של שמעון
10.7.2001 / 11:02