איתן בן-משה ובועז קדמן

הם מציגים ביחד, אך לשאלון הם ענו בנפרד, עם הצצה אל הסרטים, הבורקסים והקיסמים מאחורי האוזן שהשפיעו עליהם

רותם רוזנטל

איזו מוזיקה אתם שומעים במהלך העבודה?

בועז: "הטעם המוזיקלי של שנינו שונה. שמענו כמה דברים ספציפיים תוך כדי עבודה על התערוכה, כשחשבנו על האווירה שאנחנו מחפשים - איתן השמיע לי מוזיקה יפנית מסורתית בכלים אלקטרוניים, ואני הבאתי באיזשהו שלב את "Duelling Banjos", דואט של שני בנג'ואים מתוך הפסקול של גברים במלכודת. גם המוזיקה של אניו מוריקונה, שיצר את הפסקול של "היו זמנים במערב" ושל "הטוב, הרע והמכוער", שיחקה תפקיד".

איתן: "כשאני עובד בסטודיו, בעיקר על הפסלים, אין מוזיקה, אני מפעיל כלים וחלק גדול מהזמן לובש מסיכה נגד כל החומרים הרעילים. את הרישומים אני יוצר בחדר שלי, וכמעט תמיד שומע מוזיקה; לפעמים מוזיקת ניו-אייג' - קערות טיבטיות וקולות של מים זורמים, בחודשים האחרונים אני מקשיב הרבה לריואישי סקמוטו, מוזיקאי יפני שעשה המון מוזיקה לסרטים וביניהם "חג שמח, מיסטר לורנס" עם דיוויד בואי. אני בוחר במוזיקה שלא משתלטת על החלל".

מה יותר מזין אתכם - טלוויזיה, ספר או סרט?

בועז: "יום לפני הפתיחה ראיתי אצל חבר את 'זיקוקין דינור' של ביט טקאשי בכבלים בפעם הרביעית. אני חושב שמצאתי דמיון בין קטעי האווירה בסרט לדברים שמעניינים אותי, אבל נראה לי שהחלק הבאמת משמעותי מתבצע בעיבוד שעושים בראש לכל ההשפעות האלה, במה שעושים עם כל מקורות ההשפעה הללו אחר כך".

איתן: "אני בקושי רואה טלוויזיה, רק כשאני רץ על ההליכון בחדר כושר וכשיש יותר אלימות אני רץ יותר מהר. אני רואה הרבה סרטים ומעדיף מדע בדיוני. השבוע ראיתי סרט מעולה, 'אני אתה וכל השאר' של מירנדה ג'וליי. ספרים משפיעים עלי מאוד, מספרות, פנטזיה עד מדע פופולרי ופילוסופיה".

עוד בוואלה! NEWS

השפים המובילים בישראל ילמדו אתכם לבשל - אצלכם בבית

בשיתוף Foody
לכתבה המלאה

השוטר אזולאי

מה הייתם משנים ברחוב מגוריכם?

איתן: "אני גר ברחוב מסילת ישרים בשכונת שפירא, השכונה הכי אהובה עלי בעיר. לא הייתי משנה בה הרבה, אולי שוטר מקוף זקן כמו בסרטים של פעם יכול להועיל".

למי הייתם מכניסים מכות?

איתן: "בכל פעם שאני נוסע דרך חיפה, שבה נולדתי, אני רואה את המבנים הענקיים שחוסמים את הים בכניסה לחיפה. לא יודע מי האדריכל אבל מכות יכולות להיות התחלה טובה, למה שהוא עשה לנוף".

בועז: "במצבי רוח מסוימים בא לי להרביץ למלא אנשים. כשתלינו את התערוכה היה רגע שרציתי להרביץ לאיתן".

מה ההתמכרות שלכם?

בועז: "להוריד שירים בסולסיק, אני יכול להתעסק בזה המון זמן. הכרתי את התוכנה לאיתן לפני שנתיים בערך ואני חושב שגם הוא קצת מכור. חוץ מזה יש לי נטייה לשים דברים מאחורי האוזן כמו עפרון או קיסם".

איתן: "יש לי חולשה לבורקסים".

תאומי המריבה

את מי הייתם מזמינים לדרינק על חשבונכם?

בועז: "בחורות מעניינות".

איתן: "הייתי מזמין לדרינק את רחל ימפולר, בתה הציירת של אביבה אורי. אם היא היתה צעירה ב-30 שנה, אין לדעת מה היה קורה. הייתי שמח שאימרה קרטש יבוא. אני קורא עכשיו את 'קדיש לילד שלא נולד', סופר ענק שעשה לי נעים במוח בחודש האחרון".

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלכם, חי או מת?

בועז: "פרנסיס מקי, מרצה מגלזגו, שלא הספיק להגיע לתערוכה האחרונה. מקווה שיצליח להגיע הפעם".

איתן: "קרוננברג. הסרטים שלו מאוד השפיעו עלי, במיוחד מבחינה אסתטית. גם האחרון שכולם קטלו גדול בעיני, הכל נמצא שם בלי יותר מדי פעלולים מזוויעים".

איזה מכשיר חשמלי מפחיד אתכם?

בועז: "מפחיד אותי שאיתן עובד לידי עם מכשירים, סכנת אלוהים".

תיק עיתונות

בבוקר הפתיחה של התערוכה "האח העיוור" של איתן בן-משה ובועז קדמן, גלריית טל אסתר כבר ניצבת מוכנה. בחלל עומדים אובייקטים פיסוליים לצד רישומים ואיורים שנתלו על הקירות, כמעט מנותקים זה מזה. "לא רצינו ליצור מראה אחיד ומלא שיתפוס את כל החלל", מסבירה טלי צדרבאום, בעלת הגלריה, "רצינו לשמור על מראה כמעט לא מהוקצע, שבו אפשר לבחון כל אובייקט בפני עצמו".

האובייקטים של איתן בן משה ובועז קדמן מצליחים לדבר בינם לבין עצמם ולגרום לצופה המביט בהם לנסות לפענח את השפה. האווירה שסובבת סביב האובייקטים היא של גן ציבורי רעוע, מוזנח, נידח; פחיות בירה צבועות שניצבות על דרגש, גשרון קטן, צורות כמעט אמורפיות שממוקמות בחלל – הכל נע בין אסתטיקה שמתרחקת מהיופי ופנייה מכוונת, כמעט כוחנית, אל החורבן. אין כאן נרטיב אחד כולל שסוחף את הצופה להרפתקה, אלא עימות קשוח עם אזור נטוש, בו לפרטים אין היגיון אחד ומכוון.

התערוכה נולדה בסטודיו המשותף של השניים, בו הם עובדים יחד וכל אחד לחוד. שניהם בני 35 ובוגרי לימודי התואר השני בבצלאל. בועז קדמן הקים יחד עם גיל לביא את Plan B ב-2001, הרכב הקומיקס האלטרנטיבי, שממשיך להוציא גיליונות שטופי איורים וטסטוסטרון ללא הרף. איתן-בן משה הציג לאחרונה ב-"Lost in Translation", תערוכה קבוצתית של בוגרי האקדמיות לאמנויות במסגרת הביאנלה באיסטנבול ובתערוכה "אסיה דובדבן", שהוצגה בבית דיסקונט ב-2004. את העבודות של קדמן אפשר לראות גם ב"אל המעיין", התערוכה הקבוצתית שעוסקת בנחל הירקון כחתך רוחב במטרופולין של ישראל במוזיאון תל אביב.

האח העיוור, גלריה טל אסתר, עד ה-24.3

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully