דומם צומח 6

על המדרכה בשדרות ירושלים ביפו, בין כלבו קריסטל לאופנת מימי, נטוע פסל ברונזה ירקרק. למרות שהוא גדל מידות, יותר קל לפספס את הפסל הזה מאשר להבחין בנוכחותו. במונחים של פיסול סביבתי, ההסוואה שלו מושלמת: הוא צבוע צבע ירוק בקבוק, מכוסה תמיד באבק ונבלע בהמולה האפרורית. קשה גם לראות מה יש לו להציע לסביבה, חוץ מלהיות מכשול בדרכם של סוחרים עם עגלות.

דרושים כמה מבטים נוספים כדי לגזור אותו בעיניים: מה זה בדיוק? מבנה של שער.. מזרון מקופל.. פודיומים תוחמים, מעליהם מפתח גדול, ואז מונחות שם כמה טיפות תלת מימדיות עבות...הכל דחוס, עשוי ברזל אחיד, בעל נוכחות מסורבלת. הוא מסקרן, הפסל הזה של גולומבק: האובייקטים שהוא מציג מגיעים משולי מציאות היומיומית, או כאלה מתכלים; כמו עבודות אחרות שלו מהאייטיז, גם הפסל הזה מתכתב בדרך של הגחכה עם הפיסול ההרואי של שמי וקדישמן, ומחדיר לפיסול הקאנוני-ברזלי מימד נינוח ומחויך.

הפסל מציע לייצב את הארעיות- כשהוא מתייחס אל אלמנטים שלה באותם אמצעים חומריים שנהוג להשתמש בהם בפיסול גברי-מיליטנטי. הטיפה יכולה להציע קונטרה למגושמות של החומר, אולי ניסיון להביע לחלוחית בחומר יבש וקשה. אולי היא שם כדי לסמל את הקושי בהזדהות של הסביבה, אולי קושי לבכות- ויש על מה לבכות, בהקשר של הפסל המאובק הזה, שהוצב בצורה מטופשת וחסר הבנה במקום לא לו.

"במקור הפסל שלי היה מתוכנן לרחוב דויד המלך בתל אביב", מתחיל הפסל יצחק גולומבק לספר. "הגרסה הראשונית שלו פוסלה בדיקט והוצגה בגלריה דביר- גרסה שנמצאת היום במוזיאון ישראל. העירייה פנתה אלי בבקשה להציג את העבודה כפסל חוץ, אלא שהפסל לא הגיע בכלל לרחוב דויד המלך: מישהו מהעיריה שגר באזור החליט שזה לא מתאים לו".

"אז אחרי שבניתי את הפסל, הציבו אותו בשאול המלך פינת אבן גבירול. לפחות היתה שם פינה, ליד לונדון מיניסטור, עם שמש וצבעים נקיים". בשנת 95' נעקר הפסל של גולומבק מהמדרכה שהיתה לו לבית, והועבר על משאית ליפו. אחראית האומניות בעיריית תל אביב-יפו, יונית שטרן, מנסה להסביר: "בגלל שנפתח סניף בשאול המלך/אבן גבירול סניף של מקדונלדס, הפסל נראה שם קצת עדין ונעלם. הוא זז ליפו כי רוצים היום לשים יותר פסלים בדרום העיר."

"לי בכלל אמרו שמקצרים שם את המדרכה ליד המיניסטור, כדי להוסיך רמזור, ולכן הפסל חייב ללכת", אומר גולומבק. "בכל מקרה, אני משתדל מאוד לא לעבור במקום ולראות אותו בטעות. הפסל מטונף, החנויות משעינות את הסורגים שלהן עליו. בגלל שהוא ניזוק הוא כבר עבר שיפוץ וצביעה מחדש, אבל לא בצבע המקורי; במקור הבצע שלו היה ירוק זית. רציתי שהוא יראה כמו ג'יפ של משטרה צבאית שעלה על המדרכה. בשביל מה הם שמים פסל ברחוב? הרי אין אחריות ואין ניהול משאבים לתחזוק טיפול וטיפוח."

"גם מבחינה אומנותית הוא פשוט לא מתאים שם", ממשיך גולומבק בכתב הקטגוריה על הפסל שלו: "הוא תוכנן במיוחד לשכונת מגורים זעיר בורגנית, שם יש יום בשבוע שמוציאים לרחוב דברים מיותרים - הפסל שלי מתייחס לתופעה הזאת. בשדרות ירושלים הכל בחוץ כל הזמן, המון דברים. האמת, אני מיואש. אמרתי להם שיחברו לפסל גלגלים, ויגררו אותו ממקום למקום. כדי שאני לא אוכל לעקוב יותר אחריו".