פריי ולורי? יותר קטורזה סטייל

בשבוע שעבר, בשעה טובה ומוצלחת, עלתה בערוץ יס פלוס העונה החדשה והשלישית של תכנית המערכונים הבריטית האהודה "הממלכה הקטנה". אחרי שקטפה בטקס פרסי הטלוויזיה הבריטית את כל הפרסים הקומיים האפשריים, שברה את שיאי הצפייה והכניסה לסלנג לא מעט מטבעות לשון טריים (אפילו רובי וויליאמס ציטט אותם בהופעה שלו בלייב 8), גם בישראל אפשר למצוא מכורים שיאמרו לכם, מתי שרק תרצו (ולפעמים גם כשלא תרצו): "Computer says no".

כשמנסים לפרוט את התכנים שמרכיבים את "הממלכה הקטנה" והופכים אותה לתופעה התרבותית האדירה שהיא (פסלים במוזיאון מדאם טוסו בלונדון וסירוב לראש הממשלה טוני בלייר שביקש להופיע בתפקיד אורח), מגלים לא מעט רגעי הומור, שנדמה לי שלו היו מגיעים מהצד השני של האטלנטי היו מיד זוכים לתגובות צוננות וסונטות, וביקורות סטיל "הומור וולגארי, גס רוח, חסר עידון ותחכום".

בדיחות על שמנים, אנשים בגיל העמידה שלא שולטים בצרכים שלהם, נכים ושאר מושאי צחוק ולעג פתטיים, הם לא פרות קדושות על פי שום קריטריון אסתטי שאני מחשיב. אלא שנדמה לי שהמבטא הבריטי והכסות האיכותית של הבי.בי.סי, שעוטפת את "הממלכה הקטנה" ומשגרת אותה אל העולם הטלוויזיוני הגדול, אחראים במידה לא מבוטלת לסיווג האיכותי לו זוכה התכנית.

מדוע כאשר אדם סנדלר משחק אינטפנטיל ומוגבל נפשית הוא מיד מקוטלג תחת הומור אמריקאי רדוד, כזה שמעליב את האינטליגנציה של הצופים, ואילו דמותו של אנדי פיפקין היא מופת קומי? הקומיקאי מרטין לורנס זכה לאינספור חבטות ביקורתיות על רמת ההומור הירודה שלו כאשר התחפש לאשה שמנה ב"Big Mama". דזירה ובאבלס, דמויותיהן של דייויד וויליאמס ומאט לוקאס, שמאופרות ומאובזרות בחליפות שומן מחרידות, זוכות בפרסים; כאשר סטיפלר (שון וויליאמס סקוט) משלשל את עצמו למוות ב"אמריקן פיי", זהו לא יותר מהומור ביבים לבני העשרה הכסילים שטרם התוודעו לקסמם של טריפו וגודאר. גברת אמרי שמשתינה בלי הכרה בסניף הדואר המקומי, בסופר מרקט וסתם ברחוב, מציינת שיאים של הומור נשגב.

יותר מכל תחושת הבטן שלי אומרת שלו היו מבוצעים מערכוניהם של וויליאמס ולוקאס בארץ, הם היו זוכים לקיטונות הבוז המאסיביים ביותר. שערו בנפשכם מה היתה הביקורת של מאיר שניצר על אדיר מילר, לו זה היה מבצע קטע קומי על אישה גזענית המקיאה בכל פעם שהיא מרגישה קירבה לבני מיעוטים, או מה היה אומר רענן שקד על אלי יצפאן בדמותו של הומו מזרחי (ההקבלה המקומית לדאפיד, ההומו היחיד בכפר קטן בווילס). קצת כמו שקל לנו להתלהב מחולצה שהגיעה מ-H&M ולהסתלבט על בגד מקסטרו מן.

זה לא סוד שכולנו נגועים בדעה קדומה ומוסר כפול כלפי מושאי הביקורת שלנו. זה גם לא סוד שלאהוב תכנית בריטית שמשודרת בארץ בערוץ נישה ובקושי נצפית, זה הרבה יותר קול מלסגוד לשלישיית מה קשור, וברור שהטענות שמובאות כאן לוקות גם הן בסוג של התיפייפות (זה לא שאני מעדיף את קטורזה). אבל לפני שנסחפים בהייפ, מומלץ לראות נכוחה את המציאות. לפחות לעשות את זה בזמן שאתם מחרבנים.