שנית ניצנים לא תיפול

אור, עולה בלילה, על הבמה בהאנגר 11, זוכרת. הגענו לשם על כדורים, קביים, צלעות סדוקות, תשושים, מותשים ועם מתיחות בשרירים שלא ידענו שיש לנו, אבל הגענו, ועם הרבה פאשן, טו מייק איט האפן! או יה! אתם מוכנים? אתם בטירוף? כן, חשבתם שזה לא יעבוד, העניין הזה עם הריקודים. אמרתם שזה לא "מייצר באזז" כמו כוכב נולד, שהתרנגולת של קשת מתחילה להטיל ביצים עם חלודה, ובסוף מי עקב אחרי כל העונה כשהוא מסמס בטירוף לרונה-לי וצועק לאחותו במטבח "שולה, שולה, את חייבת לראות, יש פה איזה ילד שעושה דבקה משו בנזונה"? מי צפה בשידורים החוזרים כמו איזה ג'אנקי? כולכם, וכולכם גם ראיתם את הגמר, ונהניתם הרבה. זהו, המכונה המשומנת של כוכב נולד ניצחה רשמית. עם יחסי הציבור שלהם נקנה מהם בסוף אפילו אבעבועות שחורות.

אחרי שכולם רקדו עם כולם ועם עצמם גם, ואפילו האנשים מברייק הזהב שיחקו אותה מתחשבים וכאילו-התקפלו מהר כדי שנוכל לחזור לתוצאות, איש לא הופתע כששני המתמודדים הסופיים על תואר הרקדן הנולד היו אור כחלון ושי פרטוש. חה חה, עלז צביקה הדר, אתם ממש צמד ההראלים פה.
צחוק-צחוק, אבל באמת היה קשה להתעלם מהסמליות. כשחושבים על זה, כחלון הוא בעצם סוג של תואם-סקעת: עדין, חייכני, מקצועי שבא לבכות מאושר ונראה ממש טוב בטייטס. מנגד נקלע פרטוש, שלא ממש בטובתו, לתדמית המויאל- רחב כתפיים, נאה אך מגושם מעט בדיבורו והליכותיו, נבוך באופן חינני ובעיקר מהוקצע מעט פחות בהשוואה למתחרהו.

כשכחלון לקח את הקופה בסופו של דבר, בצדק גמור וללא הפתעות, אין ספק שהעביר בכך גם מעין תיקון מאוחר לסקעתיות הצעירות. "זה בשבילך, סקעתוש כפרה", מלמלו אלו לעצמן כששלחו אס-אם-אס לכחלון למניעת מהפך-בלהות נוסף, "שנית ניצנים לא תיפול". הפחות פנאטיות מביניהן הוסיפו בשקט "טוב, האמת שהייתי עושה גם את פרטוש. הוא כאילו מה זה שווה, אפילו עם האוזניים שלו". הפרטושיות עצמן הזילו דמעה סמלית ברגע ההפסד והלכו להטריד את שי במייל.

אכן, נדמה שזיכרון צמד ההראלים עומד על הבמה בניצנים וממתין לתוצאות הוא הדבר היחיד שעוד מחזיק את הקהל במתח בגמרים הנולדים - איפשהו בפנים מקווים שהמובן מאליו לא יתרחש בקלות שכזאת, שאולי יהיה כאן פייט אמיתי, דרמה רצינית, אולי אפילו מהפך. אבל הדרמה לא באמת קיימת. גם הבנות באירועים כאלו הן כבר מזמן סוג של קישוט (אמש קיבלו יחד רק 20 אחוז מקולות המצביעים). כשקהל היעד השולט (סליחה, שולתתת!!1) הוא בנות 14 ספוגות הורמונים עם אצבע קלה על הסלולרי, תהיו בטוחים שהבאה שתיקח מקום ראשון באירוע כזה תצטרך להיות מינימום דיווה בסדר הגודל של נינט. ועדיין, כל אלו זוטות. תוצאות ידועות מראש או לא, קיבלנו שואו מצוין במינימום ניג'וסים הכרחיים, כולל כמה פספוסים קטנים ומענגים. אור כחלון לימד את כולנו שלעזאזל הגוף המתפרק, מכונת הכסף חייבת לתקתק - אה, סליחה- שאין דבר העומד בפני הרצון, אלפי ילדים קטנים מתרגלים פירואטים במקלחת הביתית, מיכל אמדורסקי תחזור לדבר רק שפה אחת בשעה טובה, היו זיקוקים, היו שירים, היתה שבירת דיסטאנס, וכעת משנגמר הכל נפער חלל עמוק תשע בנשמתנו ואנחנו רוצים עוד. למה להילחם בזה, בואו נודה, אנחנו מכורים ולא נוכל להיגמל גם אם נרצה. ב"אנחנו" אני מתייחסת כמובן לתולעים שלי ולי, אבל תרגישו חופשיים גם אתם להצטרף אלי בבקשה לקשת: תביאו עונה שניה. שלישית. תביאו ארבעה נולדים. כוכב נולד בקיץ, נולד לרקוד בחורף, באמצע הבלחות של "השגריר", או של אנשים שרצים למשהו, אנחנו מסודרים כל השנה ככה, ישר לווריד, ונאמר אמן, ביגטיים.