מה זה שמאל, ממש קומוניסט

המנצחת הגדולה בבחירות 2006 איננה מפלגה, מפני שקדימה אינה עונה להגדרה זאת. זה גם לא רעיון, מאחר שמאחורי קדימה לא עומד רעיון. המנצח הוא הספין - המילה שהפיכתה לקלישאה בזמן שיא לא פגעה במהות ובאפקטיביות שלה. המפלגה שעומדת לנצח בבחירות בהליכה איבדה את האדם שהיה הסיבה להצלחתה (עם לכתו של שרון) ואת האופק המדיני הקלוש שהציעה (עם עלייתו של החמאס). איש אינו ממש זוכר מדוע תזכה בכמות עצומה של מנדטים. זו בדיוק מטרתו של הספין: להשכיח ולטמטם. זרם הידיעות כל כך מהיר, אמצעי המדיה כל כך רבים, התחרות כל כך קשה, שפרסומו של הספין הוא המהלך הקל והמתבקש ביותר מבחינת מרבית המערכות. כל עצירה לבדיקה או ניסיון העמקה רק יבלום את העיתונאים במירוץ להשגת הסיפור הבא, שיהיה מופרך ומגמתי לא פחות. כל ערעור על הספין יסכסך אותם עם מפלגת השלטון, ספקית הסיפורים המרכזית והחשובה ביותר.

הדוגמה הבולטת ביותר היא מיתוגו של האיש שעומד בראשות קדימה, אהוד אולמרט. ראובן אדלר, האיש שהפך במו ידיו את אריאל שרון הפך מדמות מוקצה לאל חי, מנסה לנווט את היורש לעמדה דומה. אדלר ברא מחדש את דמותו של אולמרט – פוליטיקאי חם מזג, שנוי במחלוקת והנבחר ה-32 במרכז הליכוד הקודם – כראש ממשלה פוטנציאלי, אדם מורם מעם וממלכתי. כדי לחשוף את דמותו האמיתית של אולמרט יש לעצור, לנתח, להעלות באוב פרשיות נשכחות. התקשורת הכתובה החלה לעשות זאת בעת האחרונה – לשם כך נועדו מוספי סוף השבוע העבים. לתקשורת האלקטרונית אין פנאי לכך. היא רצה קדימה, בכל המובנים, ויוצאת מנקודת הנחה שצרכניה לא מצוידים בקשב ובסבלנות הדרושים לתחקירים מעמיקים. ההנחה שאחת ממטרותיהם של כלי התקשורת היא לספק לציבור מידע אמיתי, מהימן ונטול פניות נגרסה עד דק בין גלגלי השיניים של פס הייצור.

זו הסיבה לכך שהתוכנית האחרונה של "אולפן שישי" היא בגדר נס קטן. בימים כתקנם, וליתר דיוק קודם להגעתה של העורכת רותי יובל, אולפן שישי היא מוצר היורה בזחיחות את סיסמאות מערכת הביטחון והממשלה, בסדר הזה. אנשי תקשורת בעלי מוניטין כאמנון אברמוביץ' נהפכו בבמה זו לליצנים, שתפקידם למלא עוד חצי דקה של שטחיות. ביום שישי האחרון הכל השתנה: התוכנית הציגה כתבת תחקיר ארוכה ומפורטת על אהוד אולמרט, שאמנם לא כללה גילויים מרעישים, אך הזכירה כי המועמד לראשות הממשלה הוא אדם מורכב, בעל עבר בעייתי. לאחר מכן נותח אולמרט בנחת על ידי הצוות באולפן, בדיון רגוע, שקול ונטול קריאות ביניים. אפילו אברמוביץ' הוכיח שהוא מסוגל לומר דברי טעם, גם אם הוא חייב לחזור עליהם פעמיים. בין לבין ניתח את שפת גופו של אולמרט המומחה גבריאל רעם, שהגדיר אותו "אבא נוזף". אדלר, מן הסתם, ראה ולא האמין: מתי בדיוק הוא הכתיב את התכנים הבעייתיים הללו? צופים רבים, ככל הנראה, שיפשפו עיניים בתימהון: איך בדיוק מעכלים אייטמים ארוכים כל כך?

המהלך של אולפן שישי מרשים ומדכדך בעת ובעונה אחת. מרשים, משום שכמו שעשתה כעורכת "7 ימים", יובל מדלגת מעל ספינים ואינה מוותרת על תחקירים מעמיקים, גם על חשבון סיפורים עדכניים יותר. הדכדוך נובע מכך שלמרות התהליך החשוב שעובר על אולפן שישי, זהו יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. יובל הורישה את תפקיד העריכה ב"7 ימים" לניר בכר, שנזרק מהעיתון משום שהתעקש להמשיך בתחקירי עומק על גורמים בצמרת השלטון, והתנגד למדיניות הכניעה לספינים של "ידיעות אחרונות". במילים אחרות, אם טענותיו של בכר נכונות, הוא אינו עורך את המוסף החשוב במדינה משום שביקש לא להיכנע לתכתיביהם של בעלי השררה והכוח. לכאורה, זהו לחם חוקה של עיתונות עצמאית. המסר ששלחו ראשי ידיעות לבכר יעבור, מן הסתם, ליורשו בעיתון: תן לספין ללכת במקומך.

ניצחונו של הספין אינו עצוב רק בשל יכולתם של הפוליטיקאים לעשות כרצונם בתודעתנו. הספין הוא לא רק ניצחון השקר, אלא גם של הבינוניות והאחידות. במשך תקופה כל כך ארוכה בוזבזו הכשרונות של אולפן שישי על דברור. אודי סגל, שפקד פתאום את הארכיונים והוציא תחת ידיו מסמך מקיף וראוי, משמש כבר שנים צינור למסרים של לשכת ראש הממשלה, בלי סינון ובלי ביקורת. גם באולפן שישי, כמו בכלי תקשורת רבים, יצאו מנקודת הנחה שהצופים המוגבלים יתקשו לקלוט תכנים שאינם מנוסחים במשפטים קצרים ומוכרים, סטייל "במערכת הביטחון צופים את התחדשות הפיגועים".

כדי לשבור את הצינור, כדי להמר על תכנים שונים מאלו של המתחרים וכדי לקרוא תיגר על התפישות המוכרות בדבר יכולת הריכוז של הצופה הממוצע, דרושים חריצות ובעיקר אומץ. למרבה הצער, הם נמצאים במנות קטנות מאוד בתקשורת הישראלית. למרבה השמחה, ברגע הזה הם נמצאים דווקא באחת הבמות החשובות ביותר שלה.