קודם לקחו את ברוקלין

הלאירס עשו כברת דרך ארוכה מאז אלבום הבכורה שלהם מ-2001, "They Threw Us All In a Trench And Stuck a Monument On Top" בו פרצו עם Pאנק רקיד, משעשע ומלא פאסון. לאחריו הם התקרבו לקהילת האוואנגרד הניורקי, יצאו לסיבוב הופעות עם סוניק יות', הסתחבקו עם אנימל קולקטיב, והתרחקו מהקישורים לעגלת ה-Pאנק Fאנק. האלבום השני שלהם, "They Were Wrong, So We Drowned" מ-2004, כבר היה עניין הרבה יותר אקפרמנטלי, ולמעשה יצירת קונספט בומבסטית. בדיעבד הוא רק בישר את תחילת הסוויץ'.

המהפך הושלם כעת, עם הופעתו של "Drum's Not Dead". ללאירס קורה בעצם תהליך הפוך מזה של אנימל קולקטיב המוזכרים לעיל: בזמן שהקולקטיב הופך לנגיש יותר מהוצאה להוצאה, הרי שהליארס הופכים קשים ומאתגרים יותר בכל דיסק. נו, בסוף יצא שהליארס שוב רחוקים מהחבר'ה. בכל מקרה, הגאונות של האלבום הנוכחי שלהם מתגלה רק אחרי מספר האזנות מלאות תשומת לב. שווה את המאמץ, מאחר ומדובר באלבום הכי מורכב ומיוחד של החודשים האחרונים.

הליארס הקימו את הלהקה כשהיו סטודנטים לאומנות, איך לא, דרך מודעה בחנות תקליטים, והם נשבעים שלא הושפעו מ"השקרנים" של תל אביב. כיום הם שלישיה, שמורכבת מאנגוס אנדרו, אארון המפיל וג'וליין גרוס. אנגוס מספר שהמעבר לברלין לפני כשנתיים נעשה במטרה להתרחק מהסביבה המוכרת והטבעית ולשקוע בתוך תרבות חדשה, בעלת עבר מפואר. בהתאם ניתן להבחין באלבום בהשפעות קראוטרוק, לחוש באווירה המורבידית, כשתחושה הכללית מביעה אין ספור קונפליקטים. יש כאן פחות גיטרות מבעבר (ואלו שקיימות מתפתלות בצורה חסרת רחמים מתחת לפני השטח) והרבה יותר תופים: שני סטים שלמים מהווים את הבסיס עליו נבנו השירים.

נראה שהדמיון היחידי שנשאר בין הליארס של היום לאלבום הבכורה שלהם, הוא באורכי הקטעים, שלא משנה כמה שהם מורכבים או כבדים לשמיעה, לא עוברים את גבול הסטנדרט הסביר בפופ. ההשפעה של סוניק יות', ובעיקר של האלבום "Sister", מצויה לכל האורך וברגעים מסוימים ממש מחכים שהשירה העמומה של קים גורדון תיכנס ("Hold You, Drum", "Drum And The Uncomfortable Can"). גם הבטא בנד הם רפרנס ("Drum Gets A Glimpse"), עם הקול המיוחד של אנגוס, המיואש אך מלא באהבה.

הפסגה של האלבום מגיעה בסינגל המרהיב "The Wrong Coat For You Mt. Heart Attack", שמכניס אווירה סטייל באקסטר דורי, פסנתר מלנכולי, מגוון קלידים וכאב שלא היו מבייש ילד מתבגר שאיבד את אהבתו הראשונה. הבדידות והבלבול כתוצאה מהשהייה במקום לא מוכר גרמו ללאירס להתעופף עוד יותר רחוק מהמציאות, וכמו קודמו, גם "Drum's Not Dead" הוא סוג של אלבום קונספט, אם כי הפעם הסיפור מעורפל יותר. בגדול, חוזרות פה ללא סוף שתי דמויות דמיוניות, שמופיעות בעיקר בשמות השירים – דראם, שאמור להיות יצירתי ואסרטיבי יותר, ומאונט הרט אטק, שמפחד משינויים וחסר בביטחון עצמי. הדבר היחידי שברור הוא שהדמויות משלימות זו את זו, והשאר מספיק אבסטרקטי בכדי שכל אחד יפרש בדרכו – נסו להבין בעצמכם, כי לא משנה כמה ישבחו את "Drum's Not Dead" כאן ובכל מקום ואתר- מחכה לכם כאן חוויה שאתם חייבים לעבור בעצמכם.


Mute ,"Drum's Not Dead" ,Liars