מורו ורבו

"Good night and good luck" הוא המשפט איתו סגר בכל פעם את שידוריו אדוארד ר. מורו, ממייסדי העיתונות הטלוויזיונית בארה"ב ובן דור הנפילים של הטלוויזיה. מורו הקים את מערכת החדשות הראשונה ב-CBS, שידר מלונדון במהלך הבליץ הגרמני וכשהגיע דור ה"בייבי בומרס", הפרסונה המסכית הזו כבר נצרבה באישוניה הקולקטיבים של אומת ההמבורגר.

נקודת הזמן הסוערת ביותר בקריירה המפוארת של מורו, נלקחת עתה על ידי ג'ורג' קלוני לטובת "לילה טוב ובהצלחה". ב-1953 בחר מורו (במפגן משחק מרהיב של דיוויד סטראת'רן, שזו כנראה הפריצה הקולנועית הגדולה שלו לאחר שנים לא מעטות בביזנס) להתעמת בתכניתו "See It Now" עם סנטור ג'ו מקארתי ושציד המכשפות הקומוניסטיות שלו היה אז בעיצומו, וכך גם אווירת הפחד שעצרה מבעד לעמיתיו של מורו לצאת נגד מקארתי. מורו חשף פרשת הדחה של חייל אמריקאי, מיילו רדולוביץ', בשל חקירה מקארתיסטית-נבזית, אחת מיני רבות. בעקבות אותו תחקיר הוחזר החייל לתפקידו, ומורו המשיך להתעמת עם מקארתי, ולא פחות – עם מעסיקיו ב-CBS, שראו כיצד הספונסרים נוטשים בבהלה את ספינת החדשות השנויה במחלוקת. את מקארתי, אגב, מגלם בסרט מקארתי עצמו, שהושתל באמצעות קטעי ארכיון, באקט גאוני הנותן לדרמה הזו ממד כמו-דוקומנטרי, נטול משוא פנים.

יש סמליות בכך שקלוני בחר לגלם בתפקיד משנה דווקא את פרד פרנדלי, המפיק-שותף של מורו, ומי שעמד איתו מול הרשת ומול מקארתי ואנשיו לכל אורך הדרך, לרבות מימון עצמאי של שידור התחקיר על רדולוביץ' מכיסם. פרנדלי נחשב לאפור מבין הצמד. בעוד מורו הוביל, פרנדלי משך בחוטים מאחור, בדיוק כפי שעושה קלוני, אחד השחקנים הקופתיים של דורנו – שעוזב את הפרונט לטובת הבימוי. בחירתו של קלוני לצלם את הסרט בשחור לבן (תחת ניצוחו המושחז של רוברט אלסוויט), משקפת כנראה יותר מסתם מחווה לטלוויזיה של שנות החמישים, ולשני הצבעים היחידים שבהם ראתה אמריקה את מורו – היא ממחיזה את המאבק בין טוב לרע, את הבסיס הדיכוטומי שבמאבק בין עיתונאי הגון לבין אדם, המייצג את הארכי-נבל הגדול ביותר של הפוליטיקה האמריקאית לדורותיה.

אך האם "לילה טוב ובהצלחה" הוא יותר מזה? האם, באיזשהו מקום, הוא אמירה של קלוני, בשם חבריו לתעשייה, כנגד ההתרופפות חופש הפרט בזמן ממשל בוש? התרופפות הסטנדרטים העיתונאיים? בהחלט. הסרט נפתח בנאום שנשא מורו לפני איגוד מנהלי הרדיו והטלוויזיה, בשלהי הקריירה שלו ב-CBS, ובו אמר בין השאר: "המכשיר הזה יכול ללמד, יכול להאיר עיניים... כן, אפילו לעורר השראה. אבל רק אם בני אדם נחושים להשתמש בו למטרות אלה. אחרת, זה רק חוטים ואורות בקופסה". יכול להיות שקלוני חש את אותו הדבר כלפי הצלולויד? הבחירה להפיק סרט כמו "לילה טוב ובהצלחה" היא בטח ובטח לא מסחרית ביסודה - סרט בשחור לבן המצולם בלוקיישנים מועטים על מאבק עיתונאי עלום מלפני חמישים שנה הוא לא מתכון לשובר קופות אמריקאי, על אחת כמה וכמה בשוק העולמי. לכן, אולי, עומד תקציבו של "לילה טוב ובהצלחה" על סכום מגוחך של שבעה מיליון דולר בלבד (ועם זאת, הבאזז החיובי והמועמדויות הרבות לשורת פרסים, בראשם האוסקר, החזירו כבר מזמן את ההשקעה בו).

הלקח המוסרי והפריזמה האלטרואיסטית של "לילה טוב ובהצלחה", בעיקר בעידן של ממשל רפובליקני פולשני, רשתות שידור מגויסות כמו "פוקס ניוז" והכוכבות המחודשת של אורי דן, הופכים אותו לסרט חובה לעיתונאים בראש ובראשונה, אך גם למסמך היסטורי מרתק עבור כל צופה שמחזיק בבית מכשיר טלוויזיה. ואין בכל אלה בכדי להפחית מהיותו גם מוצר קולנועי מצוין – קטן, מדויק ומרתק.

וטריוויה קטנה לסיום: הנפילה של אדוארד מורו והמגזין שלו באה, בין השאר, בעקבות גילויה שלCBS את הכסף הקל שבשעשועונים בזויים - תור הזהב של אלה הוביל להידרדרות מגזיני החדשות. אחד מהשעשועונים היה "21", שסרט המבוסס על פרשת התרמית הגדולה שליוותה אותו, "חידון האשליות", נעשה גם הוא, כמו "לילה טוב ובהצלחה", על ידי שחקן שהפך לבמאי (רוברט רדפורד). ושימו לב, ב"חידון האשליות" מגולמת דמותו של עורך הדין האידיאליסט שחושף את התרמית על ידי השחקן רוב מורו. אותו מורו, הוא – נכון – בנו של מורי מורו, יצרן תאורה מניו יורק. איזה אנטי קליימקס, אה?