דבר טוב אחד יש בסרט הזה: הוא מעורר סקרנות לקרוא את הספר. סיפור חייו של המשורר הקובני רינאלדו ארנאס היה מרגש, פוליטי, הומואי וטרגי. משהו מרוח הדברים עובר בסרט, אבל ההחמצה מתחדדת ככל שהשעתיים ורבע מתקרבות לסיומן. חסרונו של עורך טוב, גם לתסריט וגם לסרט, מורגש מאוד. התוצאה היא סרט חסר פוקוס, מקוטע, ארוך ומייגע. יש בו כמה הבלחות יפות פה ושם: מה שמציל אותו זה המשחק המצוין של חאבייר בארדם, צילומי הנופים הקובנים וציטוט שיריו הנפלאים של ארנאס.
"לפני שהלילה יורד" מבוסס על האוטוביוגרפיה של רינאלדו ארנאס, שנחשב לאחד הסופרים הקובנים הגדולים של המאה. ארנאס היה הומוסקסואל בעל תיאבון מיני כביר (הוא בעל גם חיות) שנרדף בקובה בגלל נטייתו המינית, סבל מהצנזורה ומשלטון הדיקטטורה של קסטרו, היגר לניו יורק ונפטר מאיידס ב 1990. רגעי החסד היפים בסרט, בהם מקריאים בספרדית קטעים מכתביו, מבהירים חד משמעית עד כמה הוא נהדר. אני לא מבינה מילה בספרדית, אבל המילים שלו, גם בשירה וגם בפרוזה, הן מוזיקה טהורה. ספריו לא תורגמו לעברית, למרבה הצער, אך יודעי דבר שהזמינו את "לפני שהלילה יורד" וגם את ספריו האחרים ב"אמזון", מדווחים על התרוממות נפש.
זהו לגבי ארנאס. עכשיו לסרט: המשווקים הבטיחו הרים וגבעות. משורר גדול, במאי-אמן, סיפור מרגש, קאסט מקורי. ג'וני דפ בתפקיד מפתיע, שון פן בהופעת אורח, וכמובן, ה-גבר, ה-לטיני, ה-מהמם, חאבייר בארדם.
בקשר לליהוק המפתיע - הבטיחו וקיימו. אבל חוץ מאפקט ההפתעה ומקדם הרייטינג שיביא אמריקאים איגנורנטים לסרט על משורר קובני (ג'וני דפ! שון פן!), אין לליהוק תרומה משמעותית לסרט. שון פן מגיח פתאום כעגלון קובני עם תבלול בעין ומבטא מקסיקני, ונעלם לנצח כעבור שתי דקות. הלו? מה זה היה צריך להביע?
זבוב משועמם שישב על תקרת האולפנים, מתאר את השתלשלות הדברים:
ישבו להם המפיקים מול ג'וליאן שנאבל, במאי ואמן, ואמרו לו, "צ'מע, ידידי. אמנות כל הכבוד. משורר הומו יוצא מן הכלל. אבל אין שום סיכוי שהאמריקאי הממוצע ירצה לראות סרט על הומואים בקובה. בסדר, אנחנו מבינים שאי אפשר להביא לפה בחורות עם ציצים גדולים, זה לא בתסריט. אז לפחות חייבים פה איזה שם גדול, איזה סטאר משלנו, איזו הברקה ליהוקית. החאבייר בארדם הזה אחלה, אבל הוא לא פונה למיינסטרים. הוא אמנם יביא לנו מקסיקניות חרמניות, אבל צריך גם משהו לחשבון בנק. טוב, מי פנוי?
"רגע... שון חייב לי משהו מהסרט הקודם. הוא לא יסרב. הלו שון? כן כן, זה כזה ארט-פילם, יו נואו, במאי-אמן, הוא צייר גדול ונורא ידוע מניו יורק, היה מצייר על צלחות שבורות, אחר כך הוא ביים את 'בסקיאט' שהיה שוס, לא ראית, לא נורא. נו, אז אולי תבוא לתפקיד אורח, חצי יום צילום? מתישהו בקיץ. תפקיד פצצות. אתה תהיה עגלון קובני, כן, כזה עם עגלה וסוס, גדול, אה? ממש לא הטייפ-קסט שלך, יענו יציאה, ממש קטע.
"טוב, אז יש לנו את שון. עם ג'וני זה יהיה קצת יותר קשה, הוא אינטליגנטי. צריך לסדר לו תפקיד אופי, משהו שיאתגר אותו. אבל לא יותר מדי הומואי, שלא תידבק עליו התדמית הזאת. משהו יותר מיוחד, אולי מצחיק אפילו. וואלה, קוקסינל ממש תפור עליו, הוא ימות על הרעיון. הוא מבריח ספר שלם מהכלא בתוך החור של התחת שלו, אתה קולט? סיפור מהתחת, מה שנקרא. וואו, הוא יאהב את זה.
"אבל מה, להביא את ג'וני דפ בתור קוקסינל רק לסצינה אחת? לא חבל? נו טוב, ניתן לו גם את התפקיד של השוטר הקשוח. זה ישכנע אותו, זה תפקיד עם אגו גדול. אל תדאג, הוא יבוא. חסר לו לרקורד איזה סרט אמנותי, משהו לנשמה. כמה אפשר לטחון שוברי קופות. שים שם את שני אלה, ואחר כך תראה כמה הומואים לטינים שבא לך".
הלחץ להתחנף לקהל האמריקאי היה כנראה חזק מאוד, אחרת אין הסבר לכך שעיקר הדיאלוגים בסרט הם באנגלית, כשרוב השחקנים (המעולים) הם בעצם דוברי ספרדית. למרבה הזוועה, הם זורקים פה ושם קצת "איחו דה פוטה" ו"מאריקון" עסיסיים, קללות בינלאומיות שכל אמריקאי מכיר, ומיד אחר כך עוברים ללהג באנגלית מאולצת עם מבטא כבד. לא יכלו לעשות כבר את כל הסרט בספרדית? אחרי הכל, זו שפת אמו של המשורר. הפשרה הזאת מעצבנת, כי ארנאס לא היה אדם שהתפשר על חייו או על המילים שלו.
חבל שהסרט שנעשה עליו כל כך פושר. הלוואי שג'וליאן שנאבל היה יודע לביים, כמו שארנאס ידע לכתוב.
* "לפני שהלילה יורד" יוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים ביום שישי (13.7) בשעה 22:00 וכן ביום ראשון (15.7) בשעה 22:00
הסרט יוקרן ברחבי הארץ החל מה 19.7
רינלדו ארנאס ועיזה פזיזה כבר לא
12.7.2001 / 10:17