בליינד, הסרט של פיי דנאוויי לא בפוקוס

הרשימה הבאה, ניתן לומר בחיוך, מיועדת לאלה מכם הסולדים מביקורת סרטים ומעדיפים להחליט לבד. בסרטים שאציג כאן – סרטים שיוקרנו בשבוע הקרוב בפסטיבל ירושלים – טרם צפיתי. ההמלצות באות על פי שמועות, הייפ, קצת אינטואיציה, הסתמכות על סרטים קודמים של אותם יוצרים וניסיון להדגיש דווקא את הסרטים שנדחקו מעט הצידה, ברעש מרקיע השחקים של "שרק" ו"ממנטו". במילים אחרות, אם סרטו החדש של שברול, שיכלל מן הסתם ברשימה, מאכזב אתכם – אני מנקה כפיי מן האשם.

עתה, לאחר כתב ההגנה הקצר, ניגש לרשימת המומלצים של פסטיבל הקולנוע ה- 18 של ירושלים. ללא ספק פסטיבל הקולנוע החשוב בישראל.

הרבה סרטים יש בירושלים, אבל מעט מאוד יוצרים משמעותיים מגיעים כאורחים. החשוב שבין השניים הוא סטיבן פרירס הבריטי (השני הוא הבמאי הצרפתי בנואה ז'אקו), האחראי על "יחסים מסוכנים", "גיבור מזדמן" ולאחרונה – "נאמנות גבוהה". פרירס מלווה בפסטיבל את "ליאם", סרטו החדש והקונטרסטי לגמרי ל"נאמנות גבוהה" הקליל והעדכני. הסרט עוסק במשפחה קשת יום בליברפול, בימיו של המשבר הכלכלי הגדול, כשהאב מחוסר עבודה והופך לפשיסט אלים. רמז ראשון לאפשרות כי מדובר בהברקה היא העובדה שהתסריטאי של הסרט הזה, ג'ימי מקגאוורן, הוא האיש האחראי על כתיבת "המפצח", סדרת הטלוויזיה הבריטית המובחרת. לחובבי הפולמוס, מומלץ להגיע לאחר הצפייה למפגש עם פרירס (שבת, סינמטק 2, 16:00).

במקום השני ברשימה יש לסמן את אחד הסרטים המעניינים ביותר המוקרנים בפסטיבל השנה – עותק משופץ של הסרט הדוקומנטרי בן ה-30, "תנו לי מחסה", המתעד את הופעת הענק המפורסמת של הסטונז (והג'פרסון אירפליינז וטינה טרנר) בקונצרט המוני בקליפורניה – רק כמה חודשים אחרי וודסטוק - ההופכת למרחץ דמים ולמחזה שבעצם סימל את מות הסיקסטיז. הסיפור – לשכחנים – הוא סיפורה של כנופיית האופנוענים "מלאכי הגיהנום", שהחלו את האירוע כמאבטחים וסיימו אותו כשהם דוקרים למוות נער שחור. סרט שהוא מעדן, ולא רק עבור רון מיברג. ואגב – אם במוזיקה עסקכם, אתם ודאי זוכרים את ג'וליאן טמפל, האיש האחראי ל"תרמית הרוקנרול הגדולה" ול"הזעם והזועמה". טמפל מגיע לפסטיבל עם סרטו החדש, "פנדמוניום", העוסק הפעם דווקא במשוררים בלונדון של תחילת המאה ה- 19.

אמנם "אחי", סרטו החדש של אגדת המסך היפנית, טאקשי קיטאנו (שתחילה היה לשחקן אגדי ומייד הפך גם לבמאי כזה עם "זיקוקין דינור" ו"קיקוז'ירו"), יופץ גם בבתי הקולנוע בארץ לאחר הפסטיבל, אבל אם בסרט גנגסטרים יפני עם טוויסט חשקה נפשכם, נדמה לי שזאת תהיה בחירה מעולה. הפעם, אגב, עוברים אנשי היאקוזה האימתניים ללוס אנג'לס.

מיודענו עמוס קולק ("אוכל מהיר נשים גנובות") מגיע לפסטיבל בכבודו ובעצמו כשבאמתחתו "קוויני מאוהבת", סרט על בחורה צעירה וחייה המטורללים באיסט וילג' האופנתי של מנהטן. צילומי הדירה נערכו בבניין הדירות הישראלי המוכר של ניו יורק, "צ'לסמור" (רחוב 15 והשביעית), שהפך עם השנים לנכס צאן ברזל של אנשי התרבות שלנו בתפוח הגדול. צילומים נוספים לסרט נערכו על מרפסת הסינמטק של ירושלים. ומלבד האפשרות הריאלית לערוך סיור בעקבות הסרט (לפחות לאחד משני הלוקיישנים), מצפה לכם שם כנראה עוד מהספונטניות המתפרצת של קולק.

את ההימורים הבטוחים ביותר יספקו לכם השנה – מן הסתם – קלוד שברול, בסרט חדש בשם "שיקוי לילה", "תחרות לא הוגנת" של אטורה סקולה, "סיפורים בסופר 8" של אמיר קוסטריצה, ובהסתייגות קלה גם "סטייט פינת מיין" של דייוויד מאמט. למעוניינים להמשיך בקו הסלבי, ניתנת האפשרות לצפות (חינם!) בסרט קצר של פיי דנאוויי, "הציפור הצהובה" (שלישי, 14:30, סינמטק 1).

לסיום, נסקור את רשימת הסרטים הישראליים המכובדת שתוצג בפסטיבל. בראש ובראשונה תוכלו לראות שם את ארבעת הפיצ'רים המקומיים החדשים – "Made in Israel" של ארי פולמן, "אינג'יל" של ארנון צדוק, "ג'ירפות" של צחי גראד ו"חתונה מאוחרת", הלא הוא הסרט שייצג את ישראל השנה בפסטיבל קאן (בבימוי דובר קוסאשווילי). מעניינים נוספים: סרטו הדוקומנטרי החדש של הבמאי הותיק אלי כהן, "אלתרמניה", הדוקומנטרי החדש של עמוס גיתאי, "חיפה עירנו", סדרת הדרמה החדשה של אורי ברבש, "מיי פירסט סוני", ובעיקר – בנימה אישית יותר - "מלך הרייטינג", סרטו הדוקומנטרי של דורון צברי העוקב אחר חמש (!) השנים האחרונות בחייו של דודו טופז. חובה תרבותית. פסטיבל נעים שיהיה לנו.

* פסטיבל הקולנוע של ירושלים נפתח היום, חמישי (12.7) ויימשך עד יום שבת (21.7)