הרווקים בסדר, הבתולה עוד צריכה להיפתח

בסוף השבוע האחרון מצאתי את עצמי בירושלים, בהקרנות לקראת פסטיבל הקולנוע. התוכניה האכזרית חייבה אותנו לבחור בין "שני רווקים ומערומי הבתולה" הדרום קוריאני, שהוקרן באולם הקטן של הסינמטק, ו"הרמוניות ורקמייסטר", 147 דקות של אפוס הונגרי מבית היוצר של בלה טאר. שותפתי למסע התרבותי בחרה בחזון האפוקליפטי ההונגרי, שהיה גדול מדי ורציני מדי לשעת אחר הצהרים שלי. אפוקליפטיות הונגרית מבחינתי היא יותר עניין לתחילת השבוע.

20 דקות מאוחר יותר, מלווה בחבר שלא אנקוב בשמו, אני מחכה לתחילת הפנינה הדרום קוריאנית הקטנה שלי, כשהנה חולף על פנינו אבינועם חרפק, המנהל האמנותי של הפסטיבל. "אז מה, עשינו את הבחירה הנכונה"? אנחנו שואלים, מחכים לאו קיי סמכותי. "הסרט למעלה הוא יצירת מופת", זורק המאסטרו, כשהוא מתכוון לצ'ולנט ההונגרי, "זה פה הוא בסדר". שפלי מבט אנו נכנסים פנימה, לאכול את החביצה.

"שני רווקים ומערומי הבתולה" הוא סרט חכם ומהנה המחלק מערכת יחסים אחת לחמישה פרקים, וכל פרק בתורו למספר קטעונים. דרום קוריאה של השנים האחרונות היא מעצמה של סרטי איכות, והונג סאנג סו, הבימאי, הציג בעבר שני סרטים בפסטיבל ירושלים, "היום שבו נפל החזיר לבאר" ו"הכוח של חבל קאנג וון".

שני רווקים הוא סרט ויזואלי מאוד, שום אפקט לא תזכו לראות בשעתיים הקרירות האלה, אבל זוויות הצילום, עיצוב הסט והפריימים הנקיים מאוד בשחור לבן, גורמים לו להיות יפה לעין. החלוקה לפרקים וקטעים בדומה לזו הנהוגה אצל ידידי גודאר יוצרת תחושה קלילה והמוצר הסופי הוא סרט מעניין ומהנה כאחד.

עוד אספר כי הסרט הוא מעין ראשומון של משולש אהבים. למרות השם הפרובוקטיבי, זהו סיפור רומנטי המסופר פעמיים, פעם דרך עיניו של הבחור, ומייד אחר כך דרך עיניה של הבחורה. ההבדלים הקטנים יוצרים אווירה סוריאליסטית במבט ראשון, אך מאוד אמיתית ונאמנה למציאות כשחושבים על זה. אנשים זוכרים פרטים בצורה שונה, וכל אחד שם לב לדברים אחרים.

אני זוכר שיצאתי מן הסרט עם חיוך על הפנים, אני זוכר שהייתי רעב. אז אולי לא ראיתי יצירת מופת הונגרית (שאותה, כך אומרים, חובה עליכם לראות המהלך הפסטיבל). אבל אם אתם מחפשים מפלט מהחום, או אם בא לכם לצלול מול המסך ולא לחשוב יותר מדיי, שני רווקים הוא הסרט בשבילכם. אני יודע שבשבילי הוא עשה את העבודה. ואולי החיוך על הפנים שלי הוא הוא הקסם שבפסטיבל? שבירושלים?