מיכל בנדרסקי

איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?

למוזיקה יש מקום מאוד מרכזי ביצירה שלי. היא משפיעה עליי מבחינה תוכנית וטכנית כאחד. ישנם דימויים ביצירה שלקוחים ישירות מעולם המוזיקה וגם הסטודיו שלי נמצא בבית של חברה שהיא אספנית דיסקים כפייתית, כך שיש לי מבחר מרשים להתנסות בו.

לרוב אני עובדת עם מוזיקה רועשת של להקות פוסט פאנק, ולאחרונה מסתמנת גם רגרסיה לגראנג'. אני ממליצה בחום על "With Teeth" של ניין אינץ' ניילס, "Pocket Revolution" של דאוס ו-Clor של קלור. המוזיקה הזו מתאימה לתהליך היצירה שלי, מכיוון שאני עוברת תהליך של התנתקות מהסביבה. אני שוקעת באקט הציור והציור עצמו תוך הוצאת הרבה אנרגיות אלימות.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

התפיסה החזותית שלי מאוד קולנועית והיא באה לידי ביטוי בתיאטרליות, בקומפוזיציות ובחיתוכים ביצירה. הזיכרון שלי מאכלס הרבה מאוד פריימים קפואים מסרטים שראיתי, בעיקר סצנות של ה'יצקוק, קישלובסקי ואנטוניוני. יחד עם זאת, העבודות שלי מבוססות על דימויים רדי מייד שלקוחים ממגזינים כמו The Face, Q, קטלוגי אופנה, עטיפות של דיסקים, קליפים, כרזות ופוסטרים.

אני כמעט ולא רואה טלוויזיה. לפעמים אני עוקבת אחרי סדרה מסוימת. עקבתי אחרי שתי העונות הראשונות של "עמוק באדמה", וגם שם נמשכתי לדגש שהעניקו לצילום ולדימויים.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גרה ברחוב לוי אשכול בקריית אונו. לא הייתי משנה בו כלום - הוא משתנה מעצמו כל הזמן. בחמש שנים האחרונות בונים לי קניון מול החלון כך שהסביבה דינמית והנוף משתנה.

למרות זאת, היה לנו מטרד ברחוב - עמוד חשמל עם מתח גבוה, אבל השבוע החבר'ה מחברת חשמל הגיעו ועכשיו יש לנו עמוד בלי חוטים, ממש פסל סביבתי מונומנטלי.

למי היית מכניסה מכות?

יש כמה דמויות מעברי שעדיין לא סגרתי איתן חשבון, אבל לא נראה לי שהייתי מתפתה למכות. אני מוציאה הרבה אגרסיות תוך כדי עבודה על הבדים. אולי בזכות זה אני רגועה עם אנשים.

מה הרינגטון שלך?

"Just Can't Get Enough" של דפש מוד. למרות שאני לא מתה על דפש מוד, בזכות הבסים והסינתיסייזרים לרינגטון יש תחושה של שיר לכל דבר. נשמע כאילו הוא מגיע מהרדיו או מהמערכת הביתית.


מה ההתמכרות שלך?

יש לי מספר לא קטן של התמכרויות ביזאריות. אני מכורה לחלב מוקצף בקפה. חלב מוקצף זה אחד מאבות המזון שלי, יש לי אוסף מרשים של מקציפי חלב ואני לוקחת אותם איתי כמעט לכל מקום. חוץ מזה, יש לי הרגל תרפויטי, אני גורפת שטיחים כדי להסיר שיערות של כלבים.

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

את פול אוסטר. סופר, חתיך וניו-יורקר מושבע. תמיד חלמתי לפגוש מישהו שמעריך שיטוט אורבני אינסופי ועוד עושה מזה אמנות.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

קצת נדוש, אבל הייתי שמחה אם אנדי וורהול היה רואה את התערוכה, מזמין אותי ל"פקטורי" ונותן לי לעצב לוולווט אנדרגראונד עטיפה. וורהול וריד הם שני גיבורי ילדות שלי ואני זוכרת שגם אז ממש הוקסמתי משיתוף הפעולה ביניהם והרב תחומיות של היצירה שלהם.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

בעבר סבלתי מפוביית מחשבים אבל המטלות האקדמיות אילצו אותי להתגבר. כיום אני די מכורה לנוחות ולשפע של הרשת. אני מורידה את רוב הדימויים עליהם אני עובדת מהאינטרנט, וזו גם דרך מעולה לראות אמנות בלי לצאת מהבית.

מיכל בנדרסקי (26), מורה לאמנות ובוגרת המדרשה, מתבססת בציוריה על "רדי מייד", על דימויים קיימים, שנאספים ממקורות שונים. ניק קייב מעשן סיגריה, דמות נשית, כמעט קומיקסית, מניפה את ראשה לאחור במחווה שמסגירה כאב, אישה אחרת ניצבת בתנוחה כמעט מפתה - כל הדמויות שלה מסגירות חוסר אונים שעטוף בגרפיקה מהודקת מחד והתפרעות יצרית על הבד מאידך. ביום חמישי הקרוב תיפתח תערוכת היחיד הראשונה שלה, "סלבריטי סקין" בגלריה אלפרד.

בנדרסקי מחלקת את תהליך העבודה שלה לשניים – איסוף החומרים והיצירה עצמה. את הדימויים שהיא מוצאת היא מקרינה במקרן על הבד וכך מציירת את קווי המתאר הראשוניים של הדימוי. "אחרי חיזוק קווי המתאר ויצירת הדימוי הגרפי מתחיל שלב הריסת הדימוי", היא מציינת, "האופי הגרפי של הדימוי והמחוות הציוריות האקספרסיביות יוצאים למאבק על הבד". בנדרסקי ממשיכה לאסוף דימויים כשהיא עובדת על יצירה אחת, מחברת אותם אינטואיטיבית ומבהירה לעצמה את הקשר ביניהם תוך כדי עבודה.

תהליך העיסוק בדימויים מוכנים החל מסדרות שנשאו אופי תוכני ממוקד; כרזות סובייטיות, תרבות הפאנק וסדרת פורטרטים של אייקוני תרבות ודיוקנאות עצמיים. בסדרה הנוכחית היא מנסה "לפרק את הקסם של הייצוג ולהבין את ההשתלטות שלו על הרגש", כדבריה. הסדרה מורכבת ברובה מדיוקנאות נשיים - מזוהים ולא מזוהים כאחד.

בנדרסקי מספרת שבמהלך יצירת הסדרה היא התמקדה בעיקר באירוע הציורי ופחות בדימוי השלם. מוטיב הכתם, למשל, הפך לרכיב שמחזק את הנרטיב וחוסר האונים של הדמויות תוך שהוא הופך לנושא בפני עצמו. הפעם היא נתנה לעצמה לשוטט בתוך הדימויים, כשהאקספרסיביות היא זו שמובילה אותה קדימה, אל מעבר למעטפת החיצונית של קסם הדימוי.

סלבריטי סקין, גלריה אלפרד, יום ה', 16.3, פלורנטין 13, תל אביב