מתקפת המשובטים 2

רקע: רביעייה לונדונית חובבת מועדונים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, "We Are Not The Infadels" (שקרנים) לפני כחודש.
נשמעים כמו: חסידי הPאנק-Fאנק הגדולים שברשימה, שלמרות השימוש שלהם באלקטרוניקה רקידה לצד הגיטרות, עדיין אפשר להתייחס אליהם כלהקה אופנתית שמושפעת מההפי מאנדייז, פרנץ-פרדיננד ואפילו הקילרז (בעיקר בסינתיסייזרים). צריך לאיית את זה? הם היו רוצים להיות התשובה הבריטית ל-LCD Soundsystem.
אמירה אופנתית: "בבקשה תוותרו לנו על הסעיף הזה, הסולן שלנו הוא גמד מעפן עם קרחת".
אמירה טקסטואלית: "מועדונים ובחורות הם רק משהו שעוזר לרקוד כאילו שעכשיו 1984".
כשיש רק דולר אחד באייטיונס (ומעולם לא שמעתם על סולסיק): נראה שכולם חמים על "Jagger '67", אבל עם כל הכבוד (ויש), "Girl That Speaks No Words" הוא ההיי-לייט האמיתי.
במיטה: כולנו מכירים את התערובת של סקס ואקסטזי – זה מתחיל, זה ממשיך וזה לא נגמר.
בעוד שבע שנים: שקועים בכעס עצמי על כך שלא נצמדו לג'יימס מרפי ול-DFA. הם באמת היו יכולים לקדם אותם בחיים.
שורה תחתונה: מעולה לחובבי LCD ו-!!!, אבל חסר בו שוס בסדר גודל של "Movement" או "Take Ecstasy With Me". אולי באלבום הבא.

רקע: רביעייה שבאה אלינו מהשכונה סטיינס (שזכורה לכולם כשכונתו הטראשית של עלי ג'י). הם פועלים כבר מ-2002, אבל הקליטו רק אלבום אחד, שיצא עצמאית ב-2004 והופץ בצורה מסודרת שנה אחר כך. בעקבותיו הגיעו שלל פרסים ומועמדויות.
נשמעים כמו: גיטרות כמעט מתחרעות, אבל לא. מקצבים כאילו מתוחכמים, אבל לא. בעצם, יש כאן גרסה דיאטטית של פוסט-Pאנק שמשלבת את הברייברי, קייזר צ'יפס והקלאש עם מעט סקא א-לה הספיישלז.
אמירה אופנתית: "איזה מגניבה הקולקציה החדשה של גאפ? שמעתי שבישראל יש משהו שקוראים לו קאסטרו, בטח גם פיצוץ".
אמירה טקסטואלית: "בגדול אנחנו בעד סוציאליזם, אבל נשמח להיות בעלי האמצעים במקום".
כשיש רק דולר אחד: "Hard To Beat" כבר נכנס לגלגל"צ, מה שלא בהכרח מבטיח איכות אבל מבליט את הפופיות שמייצגת את הארד-פיי. קשה להודות, אבל זה השיר הכי טוב באלבום.
במיטה: הם שמו את המילה "הארד" בשם שלהם. ביוויס ובאטהד היו חוגגים על זה, ואנחנו אפילו נרד נמוך יותר ונטען כי הם הכניסו את המילה הזו בכדי לחפות על בעיה אישית ברורה.
בעוד שבע שנים: סטיינס תזכיר לנו רק את עלי ג'י ואת המשפט המבריק "אם יש דשא על המגרש, בואו נשחק".
שורה תחתונה: מתאים לכל המשפחה וישעמם גם סבתא.

רקע: שלישיה מאוקספורד (עיר החננות הרשמית באנגליה, שימו לב אוהדי רדיוהד), שפועלת יחדיו כחמש שנים והוציאה מספר אי-פיז ושלל סינגלים, ובקרוב (הגיע הזמן, לא?) תשחרר את אריך הנגן הראשון שלה, שסינגל ממנו כבר מתרוצץ בלי סוף ב-MTV2.
נשמעים כמו: גם אם השימוש ברפרנס ה"גנג אוף פור" נשמע שחוק למדי, אין רלוונטי ממנו, היות ואנדרו גיל, איש גנג אוף פור, הוצב על ההפקה באלבום הקרוב. משמיעות רשת של קטעים אחרים מהאלבום ומהתייחסות לחומר הישן, ניתן להבחין גם בהרבה פיוצ'רהדס, טיפה ליברטינס, ומלא מלא כיף.
אמירה אופנתית: והפעם, ציטוט אמיתי - "אנחנו לובשים חליפות לא בגלל שזה אופנתי, אלא בגלל שאנחנו בחורים רגילים וקצת אאוטסיידרים מאוקספורד".
אמירה טקסטואלית: "חם, קיץ, כלום לא חשוב, חם, קיץ".
כשיש רק דולר אחד: תתרמו אותו לאיזה הומלס עם שחפת, כי היאנג נייבס מציעים את השיר הכי טוב שלהם עד היום, "Coastguard", בהורדה חינמית לגמרי (רק צריך לתת אי-מייל מזויף בכדי לברוח מספאם). לינק - ממש כאן למטה.

במיטה: הם עוד לא ממש מפורסמים והם רחוקים מלהיות חתיכים. המיטה שלהם עוד ריקה ואנחנו משתתפים בצערם.
בעוד שבע שנים: חכו, קודם שיוציאו אלבום ואחר-כך נגזור את דינם, חבל סתם לפתוח פה.

רקע: ארבעה חברים מבולטימור (עוד אמריקאים שהצליחו להידחק לרשימה) שיוצרים אמנות יחדיו כבר 11 שנה ומתרכזים במוזיקה כבר כמעט ארבע שנים. אלבומם הראשון יצא שנה שעברה וחטף הילולים מכל עבר. אלבומם השני צפוי לצאת באמצע אפריל הקרוב.
נשמעים כמו: שילוב של ה-Fall, אקו והבאנימן וקצת שוגייזינג ודיסטורשן סטייל מיי בלאדי ואלנטיין. הסולן, ג'יימס ג'ונסון מזכיר תערובת של ימי ג'ון ליידון ב-PIL, רגעים מהורהרים במיוחד של איאן קרטיס ונאומים רועמים של רודן רשע ואכזר. משמיעות רשת ראשונות מגלים שאין חדש תחת השמש באלבום החדש והכול אותו הדבר – אבל היות ושירים אלו עוד לא יצאו לאור, ניתן לווילדרנס להנות מהספק ונטען שהם לא פחות ממעולים.
אמירה אופנתית: "רק אנחנו משלבים את לוק האינדי-בוי עם שיק המטאליסט".
אמירה טקסטואלית: למרות שאי אפשר להבין מילה מהנאמר, השירה ההכרזתית של ג'יימס ג'ונסון תשכנע גם מזרחיים שעדיין מצביעים לליכוד (כי מפא"י דפקו אותם פעם) לצאת אחריו לקרב.
כשיש רק דולר אחד: הכול מאוד דומה ומשובח בו זמנית, אבל אם חייבים לבחור אז חייבים, אפילו סופי יודעת את זה, ולכן לכו על "End of Freedom" - קטע (יחסית) מלודי עם אווירה טעונה בטירוף.
במיטה: נחזור לאנלוגיית הדיקטטור ונדמיין משחקי תפקידים. נעיף את היטלר (כי הוא בטח היה חרא זיון) ונניח שארבעת החברים משחקים אותה סטאלין, מילושוביץ, מוסוליני וחוסיין.
בעוד שבע שנים: לא בהכרח עוסקים במוזיקה, אבל נמצאים עמוק בתוך עולם אומנותי אנטי-בורגני כלשהו.
שורה תחתונה: מוכיחים שיש הבדל מהותי בין השפעה לחיקוי - לא משנה איזה ניים-דרופינג נצמיד להם, הווילדרנס הם 100% מקוריות.

רקע: ארבעה חברים ממזרח לונדון, שצברו אהדה מהופעות חיות רבות (שאמורות להיות אנרגטיות ומלהיבות במיוחד), שחררו מספר סינגלים, ומתכוננים לקראת אלבום בכורה שיגיע, אינשאללה, במאי הקרוב. בינתיים, הם בטור ביחד עם הארד-פיי שמוזכרים לעיל, ומביני עניין מדליפים שהם-הם הדבר הבא.
נשמעים כמו: הם עובדים עם המפיק ג'ון קורנפילד (שעבד בין היתר עם סופרגראס, אואזיז ומיוז), ובאמת שלא מגיע להם לקבל את הניים-דרופינג המכובד שקיבלו השאר, כי הם לא יידעו איך לאכול את זה. בראיון עם הבאסיסט התגלתה האמת המרה – השם הראשון במקורות ההשפעה היה "אדיטורס", מה שהופך אותם לדור שמיני של העתק, ובנוסף לכך, כשהתבקש הבחור לחוות את דעתו על כך שהשוו אותם לסמיתס, אמר בלי בושה כי הוא לא ממש מכיר את הסמיתס, וכי "שמעתי ברדיו את הדברים האחרונים של מוריסי. אני לא יודע אם זה משקף את הסאונד של הסמיתס, אבל אם כן – אני לא חושב שאנחנו נשמעים כמוהם". הבאסה היא שהם עושים מוזיקה בכלל לא רעה.
אמירה אופנתית: "וואו, אנחנו ממש דומים לסטרוקס".
אמירה טקסטואלית: באמת יכול לבוא איזשהו מסר מלהקה שמושפעת מהאדיטורס?!
כשיש רק דולר אחד: תחטפו את "Civil Sin", גם הקטע הכי טוב שלהם עד עתה, וגם, בצורה מפחידה, מזכיר את גרסת ההופעה החיה של "אין מקום אחר" של משינה (להקה ששמה נקשר בעבר בפרשיות מפוקפקות של העתקת שירים).
במיטה: צעירים, חתיכים, ומלאי פוזה - רק דוגי, ואז גמירה לעין (נורא איך שטור ביקורת הפורנו גורר את כל המדור הזה ביגון שאולה).
בעוד שבע שנים: בניגוד ליאנג נייבס, אפתח את הפה לשטן, ואגיד שבטח בגלל שהם נשמעים טוב, מגישים טוב, ויותר מהכל, נראים טוב, הם בטח ינוחו על בוכטות של כסף וים תהילה.
שורה תחתונה: למרות שאין כאן שום דבר חריג, מדובר בלהקה טובה. אבל הם מעצבנים יותר מ-16 יתושים, 436 נקודות של אבעבועות רוח, ומיליון להקות שונות שעושות פוסט-Pאנק והביאו לכתיבת הכתבה הזו.