צביקה קנטור

איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?

שמעתי בעיקר את המוזיקה שהסטודנטים הביאו איתם לסטודיו. אם בא סטודנט עם הבי מטאל, למשל, אז האנרגיה של המוזיקה השפיעה על מהלך העבודה. המוזיקה תופסת אצלי חלל כשהיא יכולה להיכנס אליו. אני צריך המון שקט וגם כלי העבודה יוצרים המולה.

אני שומע בדרך כלל רד הוט צ'ילי פררז, ליאונרד כהן, הנדל, אהוד בנאי. אני מקפיד לשמור על מגוון. המוזיקה לא משנה החלטות בעבודה או משפיעה עליה באופן ישיר. אני זורם איתה כמו עישון ג'וינט, היא מכתיבה את הקצב. יש מוזיקה שמטפטפת ליומיום, כמו דרך הרדיו, למשל, ומצליחה לחדור דרך השער האחורי.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

המון דברים מזינים אותי. בין השאר, אני מתמקד בקריאה במדע פופולרי – בקרל סאגאן או סטיבן ג'גולד, סופרים שמדברים על מוטציות היקום, שינויי צורה, מוצא ההרגלים שלנו. אלה הדברים שמחדירים לי פנטזיות לראש. למשל, מיפוי מסלול של קרחון באוקיינוס דרך האבנים שנדבקו אליו במהלך דרכו או גילוי הרגלי חייו של "אודי", האיש הקפוא, גם אחרי 3,000 שנה, בעזרת הזרעונים שהגיעו דרך הנשימה שלו לקיבה.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

כתובתי המדויקת היא סוד. הייתי משנה באזור את השממה האנרגטית שיש בו. לצערי, אי אפשר לשנות את המציאות.

למי היית מכניס מכות?

לנודניקים. לאנשים שיוצרים חסימות אנרגטיות במקום לזרום. להם הייתי נותן בוקס. האמת היא שאני לא איש אלים, למרות שאני מרשה לעצמי לכעוס.

מה ההתמכרות שלך?

אני מכור רק לסודות, מאז ומעולם. אני שומר על סודיות גם כשיש לי הישגים, לא רק הפסדים. לא התמכרתי לשום דבר ברמה החומרית. אני לא איש של הרגלים. לא תמצאי אותי בשישי בצהריים עובר על שלושת הקודקודים – עיתון הארץ, לחם ארז וספר מתולעת ספרים.

מה הרינגטון שלך?

אני אפילו לא יודע איך קוראים לו. אני צרכן נדוש בדברים האלה. דגם הטלפון שלי פשוט וכך גם הצלצול.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

את כל מי שהייתי פוגש באותו רגע והיה מוצא חן בעיני. זה לא עניין של כסף, אלא עניין של קשר עם מישהו שבא לי לשבת ולדבר איתו. השאלה היא פשוט אם בא לי לחלוק את הזמן והאוויר שלי, גם אם מדובר בבסיס רגעי של קשר. אני פועל בדרך כלל מתוך היומיום ואפילו לא קובע פגישות יומיים לפני. אני שומר על ספונטניות.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

מי שמת, מת. מבחינת הצורה החיה של הקיום, הייתי שמח אם יבואו כל האנשים שאני אוהב.

מהם הרגלי הגלישה שלך?

אני משוטט באינטרנט בעקבות הדברים שאני חייב למצוא. אם אני צריך, למשל, חומר על קידוחי נפט אני משוטט ומוצא. אין לי לינקים מועדפים כמו שאין לי גלידה ספציפית שאני אוהב. אני מעדיף להתנסות בטעמים.

היכולת של צביקה קנטור (51) ליצור שילובים קיצוניים, כמעט בלתי אפשריים בפסליו הקנו לו את פרס עידוד היצירה מטעם משרד החינוך והתרבות ב-2004. האמנות שלו נודדת בין הפנטזיה למציאות, בין המתקדם למסורתי, תוך שהוא חוקר את מעמקי הדמיון האנושי. ביום ו' האחרון נפתחה תערוכתו החדשה, "Hotel – אולי זו חידה מילולית!" בביתן הלנה רובינשטיין.

רוח רפאים, עצים המקיפים אובייקט גדול, חיה תלויה מהתקרה – ספק חרגול ספק דינוזאור. הפרויקט של קנטור כולל הפעם שלוש סביבות פיסוליות שונות שנבנו במיוחד לביתן. קנטור מצליח ליצור, דרך שילובי האובייקטים שלו, מצב כמעט ספקני, כמעט מטריד מעצם נוכחותו.

"הדברים מנסים להיות גם וגם, וגם אז אין דבר מוחלט", הוא מעיד על יצירתו. "כמו שאני מרשה לעצמי לרוץ דרך המוזיקה, כך גם באמנות. אין אצלי דברים מובנים מאליהם, אני יוצא להרפתקה שאינה אינטלקטואלית. אני מכוון ביצירה שלי לחוויה רגשית מסוימת.

"אני רוצה שהצופה יחווה את העומק, את הקרחון, את המסלול, את כובד המים הקרים. אני מדבר אל תחושות מסוימות, שמובילות את הצופה דרך העבודה. אני תמיד מחפש צורות ביטוי מעניינות, שמוכתבות אצלי לפי מצבי הרוח".

צביקה קנטור, "Hotel – אולי זו חידה מילולית!", ביתן הלנה רובינשטיין