מלכות הפלאפל

בי נשבעתי, הבא שירקוד לי משהו מול הפרצוף בערוץ 2 אני יורה בו. לא אכפת לי אם זה פסדובלות או גלדיולות או ריקודים סלוניים להמונים. אם יש לכם בעיה מוטורית שמונעת מכם ללכת ישר, לכו תראו רופא, אבל בשם אלוהים, חסכו ממני את הפיזוזים האלה. תודה.

ומה עוד אומרים על טקס בחירת מלכת היופי? לא ברור. קודם כל, זה תמיד נראה לי כמו אירוע שיוזמים בעלי הון מקשישים ומכוערים כדי שיוכלו לרייר על כוסיות באין מפריע. חוץ מזה פשוט הובכתי באופן מתמשך. בכל פעם שאורנה דץ ניסתה לדגמן ספונטניות ולפלרטט עם הקהל בבית, כשרק חדי האבחנה הבחינו באגלי הזיעה המבצבצים מאישוניה, הרגשתי אשמה כאילו שלחתי אותה לשם בעצמי. חייבים להחזיר את אורנה הביתה, למען עתיד ילדינו. אני לא חושבת שהיא תעמוד בטקס נוסף.

הבנות עצמן, טוב, רובן אחזו בלוק השגרתי של זמרות ליווי לאירוויזיון (כן, אפרופו אירועים תרבותיים מיותרים, וד"ש לבטלר). לא ארחיק לכת ואכליל את כולן בנדיבות תחת ההגדרה "כונפות", אבל אתם יודעים, משנה לשנה פוחתת התקווה למצוא שם יופי באמת עוצר נשימה, בוודאי ובוודאי כזה שיש מאחוריו אישיות. ככה זה - מי שחומר טוב באמת כבר מזמן מדגמנת בחו"ל, ובינתיים בנות השכנים נרשמות בהמוניהן לתחרות ואין פוצה פה ומצפצף.

כיוון שהתחרות השנה עמדה בסימן ישראליות, מקצתן נלקחו לקיבוץ, מקצתן לדוכן פלאפל. אלו שנשלחו לסייר בירושלים דלו מתוכן תשעה קבין של פניני חוכמה בסגנון "זה מקום שקיים כבר הרבה זמן, אולי אפילו הלכו פה אנשים מהתנ"ך" ו"אני מרגישה שאני מתמלאת פה באנרגיות חיוביות".

מטופש לא פחות היה לתת להן לענות על השאלה הנצחית "מה ישראלי בעינייך". ובכן בנות, מה ישראלי בעיניכן? פלאפל? חומוס? שכולם מכירים את כולם? להיות חם אבל קצת חוצפן? צ'בעו בסבתא? רגע, מה עם יאיר לפיד, הוא לא התגלמות הישראליות? לא? טוב, אבל שטומי לא ישמע, הוא נורא ייעלב.

להשלמת מפלס המבוכה הגיעה הראפרית שורטי, מחופשת לברווז מרוט שנמלט מלול נגוע בשפעת העופות, וגם קרקרה משהו בהתאם. אילנית לוי ומירי בוהדנה שוב נמרחו זו על זו בפומבי- זה יותר זול מחדר במלון - ולא טרחו אפילו להסתיר את הליפ-סינק בזמן ששרו. נראו מספר קטעי וידאו דביקים של המתמודדות ואנשי שלומן, כולל ה"בשבילי את המלכה גם בלי הכתר" הנצחי, שזה הכי לדחוף אצבע לגרון ולקוות שייגמר מהר.

הראל מויאל שוב הציג בהופעתו את מגוון התנועות שלמד בכוכב נולד (יד על החזה ומבט של "אלוהים, גונבים לי את האוטו"), וילנה ראלף נאלצה לשבור את השיניים בנאום של חמש דקות שלמות בעברית במקום לחשוף ציץ ולסגור עניין.

כפי שאפשר להסיק מהנאמר לעיל, ישועה גדולה לא צמחה מהזמן המת שבין הצגת המועמדות הראשונה ועד ההכרזה על שש הסופיות, אם לא מחשיבים את הציפיה המתוקה לכך שמישהי תמעד ותשבור משהו, אם לא אצבע ברגל אזי לפחות את שרשרת הקלישאות המזעזעת. מימי נופך מוזס חושבת שהמועמדים לראשות הממשלה היו מתים לקבל כמות כזו של הצבעות וצומי כמועמדות התחרות, אבל כולנו יודעים את האמת. בפוליטיקה אין למי להצביע, וגם המועמדות של מלכת היופי כבר משעממות חלקים בגופנו שהשתיקה יפה להם, אולי כי בשנים האחרונות חונכנו שסתם להיות כוסית זה לא מספיק וממילא ראית אחת ראית את כולן.

אחרי המסקנות הידועות מראש הללו יכולנו לא לראות בכלל, אבל ראינו בכל זאת ונראה את המופע הזה גם בשנה הבאה, ככל הנראה רק כדי שנוכל לצלוב אותו בכיף או לקרוא איך מישהו אחר עשה את זה ביום שאחרי, ולהוסיף בטוקבקים שהיה זוועה, אבל למה כבר מצפים מהטלוויזיה כאן. וזה, אם כבר נגענו בנושא, הכי ישראלי שיש, בעיניי. זה ויאיר לפיד.