וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אין סמים, אין תקציבים

דוד פרנקל

24.3.2006 / 4:56

דוד פרנקל גורס לחתיכות את הקמפיין השקרי והמיסיונרי של הרשות למלחמה בסמים, שרק מרחיבה את מעגל המסטולים

בפעם הבאה שאתם נתקלים בנרקומן פושט יד ומבקש "עשר שקל להגיע לבאר שבע", מן הראוי שתשלפו מצלמה ותנציחו את המחזה. בעוד חמש שנים, כעת חיה, יצטרפו הסמים ונגעיהם אל מכונת הכתיבה, אנטנת הטלוויזיה והחלבן השכונתי – תופעות שהיו חלק מחיינו והפכו כמעט בן לילה לזכרון עמום. לתהליך חסר התקדים שבו תהפוך ישראל למדינה היחידה במערב ללא נרקומנים, אחראית הרשות למלחמה בסמים (רמ"ס), אשר השיקה בימים אלה מסע פרסום נמרץ לתכנית החומש "לנקות את ישראל מסמים" 2006-2010.

קל ומפתה לאמץ עמדה ספקנית, אפילו מלגלגת, כלפי היומרה של גוף ממשלתי בישראל, להצליח במקום שבו שאר העולם נכשל. אלא שבבחינה מעמיקה יותר, מתגלים התחכום והאלגנטיות של ההכרזה השאפתנית. מאז הקמתה ב- 1988, תלויה הרשות למלחמה בסמים בתקציב שנתי שנקבע במשא ומתן עם פוליטיקאים ופקידי האוצר. הליך כזה בוודאי אינו קל לאף אחד, אבל במקרה של הרמ"ס, כפי שנראה להלן, מדובר במריטת עצבים של ממש.

בכל שנה, קיים סיכוי קטן אבל ממשי, שלכנסת יסתנן פוליטיקאי אינטליגנטי, אשר ינסה להבין איזו תועלת צמחה לחברה הישראלית ממאות המליונים שכבר נשאבו לתוך מסדרונות הרשות. כדי למזער את הסכנה, הגו קברניטי הלוחמה בסמים נוסחה חדשה ומבריקה - "היערכות לאומית לחמש שנים". במונחים מעשיים: שישים חודשים של קופה מלאה, שקט נפשי ובטחון תעסוקתי. מה יקרה בתום התקופה, כאשר יתברר שישראל, בניגוד לתחזית, עדיין מעלה ענן כבד של עשן קנביס? ובכן, עד אז, כמאמר הפתגם - או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות – הממשלה תתחלף, יו"ר הרשות יעבור לתפקיד הבא ואשף יחסי הציבור שהגה את תכנית החומש, ימצא בוודאי סיסמא חדשה וקליטה.

מי ששלטי החוצות האופטימיים של "לנקות את ישראל מסמים" עוררו בו תקווה שנמצאה שיטה חדשנית להדביר את הנגע, צפוי להתאכזב. עיון בנאומי הסיכום של כנס "לנקות את ישראל מסמים", מגלה שעיקר המאמץ של המבצע החדש ירוכז – שוב – בתעמולה נגד סמים קלים. לגישה הזו יש בעיה יסודית שמועידה אותה לכשלון: מול הקמפיין הצנוע של הרשות למלחמה בסמים, פועל מסע הסברה אדיר מימדים של גוף הידוע בכינוי "המציאות".

הרשות מקבלת עוד כסף, מספר המסוממים עולה

מחקרים עדכניים מצביעים על כך שלמעלה מ 93% מבני האדם, נחשפים למציאות בשלב מוקדם של חייהם, מה שהופך את זו האחרונה לבעלת השפעה כמעט מוחלטת על תודעת הציבור. על כל זמריר או שלט פרובוקטיבי שישיקו אבירי הלוחמה במריחואנה, תציג המציאות עובדות מוחשיות הנושאות מסר הפוך. "אין סמים קלים"? נערי החשיש של שנות הששים והשבעים, הם כבר סבים וסבתות היום, כשחלקם עדיין נרדמים בהנאה עם מה שהיה קרוי אז "צינגל'ה".
"סמים ונגמרים"? כמעט באף חברת הייטק אין היום מניין לתפילה, אבל קל מאד למצוא שותפים לגלגול ג'וינט. כך גם באוניברסיטאות, ביחידות עילית, בקרב טכנאי מקררים ובעוד מגזרים שמזוהים עם קידמה והצלחה. עם יחסי כוחות כאלה, גם התעמולה המבריקה והערמומית ביותר, לא תשיג את המטרה המבוקשת.

אם הפיסקה האחרונה שכנעה אתכם שהרשות למלחמה בסמים מכלה את זמנה (ואת כספנו) לריק, הרי שטרם הבנתם את הדינמיקה של גופים ציבוריים. מבחינת התועלת לחברה, תקציב הרשות אמנם יורד לטמיון, אבל לגבי הרשות עצמה, אין בכך כדי להעיד על כישלון. רוב פעילותו של המוסד הזה (גם אם ראשיו אינם תופסים זאת כך), מכוונת למטרה אחת: להבטיח את פעילותו בשנה הבאה, וחוזר חלילה. באספקלריה הזו, הקריטריון היחיד להצלחה הוא גודלו של התקציב הבא. אם תכנית החומש החדשה תצא לפועל, יהיה זה מופת של "יגעת ומצאת", בלי קשר לעובדה שכמות המסוממים בישראל גדלה בהתמדה.

באמצע המאה ה-14, מתו יותר מרבע מתושבי אירופה במגיפת "המוות השחור". הכנסיה, שהייתה אז כוח מרכזי ביבשת, טיפלה בבעיה בדרכים המקובלות: תפילות, וידויים, השבעות וכיו"ב. מבחינות מסויימות, פעילות הכנסיה הייתה מפגן כוח מרשים: נישאו מליוני תפילות, למעלה ממחצית התושבים ראו כומר לפחות פעם אחת ואחד מכל שלושה יתומים התוודה על חטאיו. רק נתון אחד קלקל את הסטטיסטיקה: כ 30 מליון אירופאים מתו תוך חמש שנים. האם ניתן להגדיר פעילות הכנסיה באותה תקופה כהצלחה? מי שמוצא את הרעיון הזה מגוחך, מוזמן לקרוא את הדו"חות השנתיים של הרמ"ס. כך למשל מסוכם אחד ממסעי ההסברה שהשיקה הרשות: "במסגרת הקמפיין הוקרנו סרטוני האמהות 263 פעמים: 156 בערוץ 10, 27 בערוץ הראשון, 22 בטלוויזיה החינוכית,ו-58 בערוץ 9 בשפה הרוסית... במחקר שנעשה בתום הקמפיין התברר כי למעלה מ-50% מהאוכלוסיה נחשפו לסרטים. הסיפור האישי האותנטי של האימהות, מצליח לשתף את הצופים עם הכאב ולהחרט בזכרונם" (מתוך דו"ח סיכום 2004).

מרשים, נכון? למעלה מ-50% חשיפה! וזה רק סרט אחד, שוו בנפשכם מה נצליח להשיג אם נקבל תקציב לעשרה סרטים. אין ספק שהניסוח הפסוודו-מדעי הזה מצליח לעבוד על מוחות מוגבלים מן הסוג שמאכלס את בית המחוקקים שלנו. אילו דו"ח כזה היה מוצג בשיעור מינוס אחד בקורס לשיטות מחקר, היו התלמידים מבקשים לדעת, מהי המשמעות המעשית של 50% חשיפה. האם מפיצי הסרט ניסו לבדוק את מידת ההשפעה של "הסיפור האישי האותנטי"? כמה מהנחשפים לסרט החליטו להמנע מצריכת סמים בעקבות הצפיה? האם נקבעה שיטה כלשהי להעריך את הצלחת הסרט, במקום את מימדי ההפצה שלו? מסתבר שלא. הרשות למלחמה בסמים אימצה גישה מיוחדת במינה למדידה מדעית: היא אוספת בשקדנות נתונים על הפעילות של עצמה. המדד היחיד להצלחת הפעולה, הוא עצם קיומה.

הרשות מציגה: רטוריקה בסגנון אמנון יצחק

האם מדובר בהטעיה זדונית? יש אמנם קסם קונספירטיבי במחשבה שאנשי הרשות למלחמה בסמים טווים בעורמה את מסע התעמולה השקרי שלהם, אבל גם כאן חל כנראה הכלל, שאין ליחס לרשעות את מה שאפשר ליחס לטפשות. שימו לב לפנינה הבאה, מתוך ההודעות לתקשורת שהוציאה הרשות ב 2004: "ממצאים מדהימים הראו בברור כי הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים לאחר שימוש במריחואנה עומד על 42%." 42%? האם מישהו ברשות למלחמה בסמים ניחן בהשכלה מתמטית של כיתה י', כדי לאמוד כמה תאונות דרכים היו צריכות להתרחש אילו הנתון הזה היה מדויק? או שמא מדובר במחווה הומוריסטית למחשב בסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"? הניסוח הזה מזכיר מודעות הזמנה לכנסים של אמנון יצחק ("גילויים מדהימים על בריאת העולם מפי מדען בכיר לשעבר במכון וייצמן!!"), ולא בכדי. ככל שמאריכים בשיטוט באתר האינטרנט של הרשות, מתברר שמדובר בגוף שפועל בסטנדרט המחשבה וברטוריקה השכיחים אצל גופים מסיונריים. בולטת במיוחד ההתהדרות בערימות של מספרים ונתונים, שמתארים הכל חוץ מקשר רציונלי בין המציאות לבין הדת שמנסה האתר למכור.

אפשר להאריך עוד ועוד בביקורת ובלעג לפעילות ההסברה של הרמ"ס, אבל מן הראוי לנסות גם להרים תרומה חיובית למטרה החשובה של מלחמה בסמים הקשים. האם הענין אבוד? למרבה המזל, מסתבר שלא. סוחרי הסמים אמנם נוקטים באמצעים מתוחכמים כדי להתחמק מזרועות החוק, אבל לפחות גוף אחד שמתפרנס מתעשיית הסמים ואף מעודד אותה, נמצא במקום נגיש. מדובר כמובן ברמ"ס, שעל תלותה הכלכלית בתעשיית הסמים כבר עמדנו בהרחבה.

מנין הקביעה שהמוסד הזה גם מעודד צריכת סמים? את זאת אפשר להוכיח מתוך טענות הרשות עצמה: מלחמת החורמה בסמים הקלים, מבוססת על ההנחה שחציית גבולות החוק היא צעד קריטי, שאחריו יש מדרון חלקלק של עבריינות. מן ההנחה הזו נובע, שכדאי להצר את הגבולות האלה למינימום ההכרחי, כך שיקיפו רק את מה שבאמת גורם נזק לחברה. כל סעיף מיותר בחוק, גורם ליותר אזרחים להפוך מבחינה תודעתית לעבריינים, ומכאן – לפי הנחת היסוד שלנו –קלה הדרך לפשעים אחרים.

כעת פשוט להראות שהרמ"ס, בהתנגדותה העיקשת להתרת חשיש ומריחואנה, שהפכו מזמן להיות נורמטיביים בחברה המערבית, מוציאה אל מחוץ לחוק מאות אלפי אזרחים ודוחפת אותם לעבריינות (ואם יטענו אנשי הרשות שהם רוצים לשנות את הנורמות, יתכבדו ויסבירו מדוע אינם קוראים להוציא אל מחוץ לחוק את הסם הקטלני, מחריב המשפחות ומשבש הדעת הקרוי אלכוהול).

יתרה מזאת, המסיונריות הרדודה שמופעלת בנושא הסמים הקלים, גורמת לזלזול במסרים החשובים שמושמעים במקביל לגבי חומרים מסוכנים באמת. מסתבר איפוא שהגוף הראשון שהיה צריך להיות בעד לגליזציה, הוא הרמ"ס עצמו, אלא שהמטרה הזו נגועה בקושי מהותי: אין מספיק משתמשים בסמים קשים, כדי להצדיק את קיומו של מוסד ממשלתי שמתוקצב בעשרות מליוני שקלים ומכלכל פקידים, חברות פרסום ומשרדי נסיעות.

אי לכך, בהגיון מינכהאוזני צרוף, יש צורך לנפח את מימדי הבעיה, עד שיצדיקו את קיומו של הגוף שנועד לטפל בה. בבחירה בין צמצום השימוש בסמים לבין הישרדות, בוחרת הרמ"ס בחיים. כלומר, בחייה שלה עצמה, בדיוק כמו סוחרי סמים מן השורה. כל שנותר הוא לשלוח את הניידות לרחוב כנפי נשרים 7, גבעת שאול, ירושלים. פתוח בין תשע בבוקר לשש בערב, נא לא להתבלבל עם משרדי בית"ר ירושלים הנמצאים בבנין הסמוך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully