שים פס, זה יכול לעזור

בעת האחרונה, הדרך הארוכה לעבודה מדכדכת במיוחד. כאילו אין די בערימת המכוניות המושלכת על כביש מספר אחת מדי בוקר וזוחלת לאיטה עשרות קילומטרים, הרי שכעת איני יכול אפילו להעיף את המבט הצידה, לתפוס חתיכת נוף, שמא עיני יתקלו במפגע הסביבתי הנורא ביותר בישראל בימים אלו: אפוד זוהר, המולבש אחר כבוד על כיסא הנהג או על הכסא שלידו. לעיתים תוקף אותי דחף מוזר לחקות את מייקל דאגלס ב"בדרך למטה", לצאת מהאוטו באמצע הפקק, ובמקום לצאת למסע הרג ונקמה, פשוט לפתוח דלתות של מכוניות זרות, לזעוק בקול רם: "אנשים, מה למען השם נסגר אתכם?!", לתלוש את האפודים המזעזעים ו... להניח אותם בתא הכפפות.

כמו פנטזיות אחרות, מובן שגם זו לא תתממש. נותר רק לבדוק מדוע התופעה מעצבנת אותי כל כך. מתברר שאני לא לבד. איכשהו, בסעודות משפחתיות, סחט הדיון על מיקומם הרצוי של האפודים הזוהרים ויכוחים עזים יותר מאשר סוגיית הגזענות בה נתקל עמיר פרץ. זאת משום שהאפודים, בניגוד לערביי השטחים, למשל, נמצאים שם יום-יום, מול העיניים. כששחקני כדורסל זרים נוחתים כאן, הם מספרים עד כמה הופתעו לגלות שלא מסתובבים חיילים ברחובות, בניגוד לדימוי המקובל של ישראל בעולם. למען האמת, דווקא כן מסתובבים כאן חיילים ברחובות, וכעת התווספו אליהם חיילי הרכבים, חמושים באפוד הזוהר, מוכנים לתקלה שתאפשר להם ללבוש את המדים ולהתגייס למלאכת תיקון הרכב. מאז נכנסו האפודים לחיינו, רחובות ישראל נראים עגומים יותר מאשר בעבר, בייחוד כשעוברת לצדך מרצדס מפוארת, נהגה חנוט בחליפה, בעוד הכיסא עליו הוא יושב עטוף בצהוב מזעזע. כל העם מע"צ.

אומרים שהאנשים הללו, שמניחים את האפוד על המושב, מסכנים באופן פרדוקסלי את בטיחותם, כיוון שבכך הם מונעים את פתיחתה של כרית האוויר במקרה הצורך. חשיפה מוגזמת לשמש גם תגרום לדהיית הצבע. אולם מעבר לבעיות הטכניות הללו, נדמה שהאפודים החשופים מצביעים על בעיות עמוקות בחברה הישראלית: מוכנות תמידית לקטסטרופה, צייתנות מבהילה ונכונות להיכנס חזרה לכיתת הכוננות הצבאית, הזכורה לרע. שם ישנים החיילים עם נעליים, כאן נוסעים עם האפוד צמוד, על כל צרה, פנצ'ר או תאונה שלא יבואו. היקפם של האפודים הזוהרים על הכיסאות כמו מסמן את המכוניות ואומר לכולנו: זו עדיין לא חברה נורמלית. הביטו מסביב, תראו כמה בהלה ופחד יש כאן.

זו רק הנחה שלי, שאיננה מבוססת על מחקר סוציולוגי מעמיק (מישהו חייב להרים את הכפפה וליזום אחד). יכול להיות שאני טועה, שהסיבה לכיסוי המושב הצהוב שניבט מכל מכונית עוברת היא אחרת. אולי זו דרכו של עמישראל לומר למשטרה: "אני אזרח שומר חוק, אני בסדר, הנה האפוד שהחוק ציווני לרכוש", כל זאת בעודו משוחח בסלולרי בזמן נהיגה במהירות מופרזת, אי-שמירת מרחק מהמכונית שלפניו, ונסיעה על השוליים כשהנתיבים המותרים לנסיעה פקוקים.

יהיו אשר יהיו הסיבות למגפת הצהבת, ניתוחן לא יסייע לנו להיפטר מהנגע. גם פעולה מעשית אינה ריאלית. בניגוד למפגעים סביבתיים אחרים, למשל פרים מכוערים בשדרה מרכזית, קשה לנקוט בפעולה אקטיביסטית נגד האפודים. אפשר רק לצאת בקריאה: הסירו את האפודים. הם לא ימנעו את הפנצ'ר, את התאונה, את התקלה. החזירו אותם אל האריזות, הניחו במושב האחורי, מתחת לכסא, היכן שאתם רוצים. היפטרו מאות הקין הזה. עזרו לנו להחזיר לפחות מראית עין של נורמליות לרחובות. בקרב הזה, בניגוד למערכה אחרת, באמת כל קול חשוב.