לקנות זה להנות

בארצות הברית החגים הגדולים הפכו כבר מזמן לאירועים צרכניים. יום הנשיא, יום העצמאות, יום הזיכרון לחיילים, וכמובן כריסטמס, חג ההודיה ואפילו ליל כל הקדושים הם הזדמנויות מצוינות לקנות ספות בהנחה, ואם לא ספות אז עוד זוג נעליים.

ישראל לא ממש מצליחה להדביק את הטרנד הזה, מאחר שרבים מהחגים הם שבתונים. לכן יום הבחירות הוא הזדמנות מצוינת לפצות את עצמנו ולעשות שופינג, וכשהבחירות יוצאות כל כך קרוב לפסח, הרי מדובר במגה-אירוע צרכני. לפי מוספי הכלכלה, כל החנויות נערכות. החל מחנויות האופנה והאלקטרוניקה ועד הקונדיטוריות, שצופות כי המכירות יעלו היום בשלושים אחוז. ההתרגשות ברשתות מתבטאת במודעות שצצו במיוחד לרגל האירוע ובכולן משחקי מילים מוצלחים יותר ופחות על רעיון הבחירה והמהפכה.

השילוב בין חופש ושופינג מוכר לנו, אם כך, מהחגים הגדולים. זהו שילוב מדכדך, שמשקף את העובדה שאנחנו כבר לא זוכרים מה אפשר לעשות עם זמן פנוי, ושהפנמנו את המסר הקפיטליסטי "אתה צורך, משמע אתה נהנה". אבל בשילוב בין בחירות לכנסת ושופינג יש כבר משהו ממש ציני. הנהייה ההמונית לקניונים מעידה על חוסר יכולת להתבונן באופן ביקורתי במסרים השיווקיים, ובחוסר יכולת להעניק לחופש שלנו משמעות אחרת מלבד זאת הנרכשת על ידי חוויית הצריכה. הדבר מעמיד באור נלעג את תחושת הבחירה החופשית, הרציונאליות, הביקורתיות והשליטה המתעוררות לחיים ליום אחד ביום הבחירות לכנסת. וכוונתי אינה לרפות את ידי המצביעים, אלא להיפך, להזכיר לכולנו שבכל יום יש לנו אפשרות לבחור באיזו חברה אנחנו חיים, ובכל פעם שאנחנו לא בוחנים באור ביקורתי את השקרים התרבותיים שאנחנו מוקפים בהם, אנחנו שמים פתק לבן.