אין לבחור

תיאורית הכאוס

דוד פרנקל חושב חיובי ומציע לנו להתנתק מצינור ההזנה של התקשורת. כי מה שאנחנו צריכים זה להגמל ממידע מיותר ומספקולציות

דוד פרנקל

קודם כל, זה כן משנה.

זאת אומרת, מבחינה חישובית פשוטה, ההצבעה שלך בהחלט משפיעה על התוצאה הכללית.

שנית, זה כן משנה.

כלומר, מבחינת יחסי סיבה-תוצאה, תוצאות הבחירות בהחלט קשורות לארועים שמתרחשים אחריהן.

שלישית, אם זה משנה, אז איך זה שזה לא?

זאת אומרת, לאור ההוכחה הפשוטה, שההצבעה של כל אחד מאיתנו משפיעה על המציאות, מה מקור התחושה שבמהלך הכאילו-לוגי הזה, מתחבא שקר עמוק? האם יש כאן פרדוקס, אחיזת עיניים או סתם טעות?

הנה סיפור קטן ואמיתי שמדגים את הבעיה: באחת הפעמים שבהן ישב כותב שורות אלה במעמד של חתימת חוזה שכירות, היה השותף למו"מ בעל בית צעיר וחביב בשם אייל. במהלך קביעת התנאים, עלתה שאלת ה"אופציה", דהיינו אפשרות הצדדים להאריך את החוזה אחרי שתיגמר תקופת השכירות הראשונה. הצעתי לו להצמיד מראש את שכר הדירה לאחד מהשניים – מדד יוקר המחיה או שער הדולר, לפי בחירתו. אייל, שהיה כאמור חביב מאד, שקע בהרהורים וניתח את הבעיה מכל צדדיה. כשהגיח מסגור שתיקתו, היה בפיו מסר מפתיע: "אתה מנסה לסדר אותי", קבע הבחור. "אם נצמיד למדד והדולר יעלה יותר, הפסדתי. אם נצמיד לדולר והמדד יעלה יותר, שוב הפסדתי".

קל להזדהות עם מצוקתו של אייל בנסיבות ההן. מצד אחד, היה ברור לו שלהחלטתו תהיה השפעה כלכלית מוחשית. מצד שני, לא הייתה לו דרך לקבוע מהי ההשפעה הזו. באינסטינקט ישראלי בריא, הוא פירש את המצוקה הזו כמלכודת שאני, כשוכר ממולח, טומן לו.

מסתבר ששכלנו מתקשה לעכל את רעיון האקראיות, או הכאוטיות שאי אפשר לנבא את תוצאותיה. מפתה בהרבה לדמיין, שיש איזה כוח מכוון מאחורי הקלעים, יחסים ברורים של סיבה ותוצאה שאם נתאמץ מספיק, נוכל לחשוף אותם. המשיכה שלנו לפרשנות כזו, עומדת בבסיס תעשיית האקטואליה הענקית שפועלת בתקשורת העולמית (וביתר שאת בזו הישראלית). כל כלי המדיה, מעיתוני הבוקר ועד מהדורות חצות בטלויזיה, מתאמצים לשכנע אותנו שאם נצליח נרד לחקר יחסי האיבה-חיבה בין שאול יהלום לבין דליה איציק, ניטיב להטיל בקלפי פתק "נכון" שיכוון את המדינה לעצמאות כלכלית. מדי חצי שעה, מעדכנים קריינים חמורי מבע את הציבור, בעניינים הרי גורל כמו תגובתו של א. אולמרט להצהרתו של ע. פרץ שהתייחס לנאומו של ב. נתניהו לגבי מדיניותו של ח. מאס. אנחנו – כלומר, אם להיות פחות מעודן, אתם – מנסים לצרף פרט לפרט, רמז לרמז, כתבה למבזק, כדי להרכיב בתודעתנו את התמונה הגדולה, זו שתאפשר לנו לקבוע איזה פתק יהיה ה"אס" שלנו בבחירות.

אלא שבסופו של יום, או חודש, או שנה, התמונה הזו נותרת חמקמקה ובלתי נהירה. אכן, יש הבדל בין הפוליטיקאים. ברגעי ההכרעה, אחד מהם יתפתה לשוחד מסוג אחד, חברתו תעדיף טובת הנאה מסוג אחר, שלישי יסתנוור מזרקורי התקשורת והאחרון יהיה כבול בהבטחה לברוני הימורים שמימנו את מסע הבחירות שלו. בדיעבד, אפשר יהיה לנתח את הצבעתם ופועלם של המדינאים שבחרנו ולהסביר מדוע פעלו כפי שפעלו. השקר הגדול שטמון בבסיס תעשיית הבידור החדשותי, הוא שאותם הסברים בדיעבד ניתנים לניבוי מראש, אם רק תקפידו להיות צרכנים נאמנים של אשד הפרטים והפרשנויות.

אם יש בחירה חשובה בהקשר של הבחירות היום, הרי היא ההחלטה להכיר בשקר הזה ולהתנתק ממנו. להשליך לפח את העיתון, לכבות את מקלט הרדיו כל אימת שבוקע ממנו אות החדשות, להיגמל באיבחה אחת מאופרת הסבון המתמשכת הזו. הפרטים החשובים באמת – מחסור בדלק, שביתה בנתב"ג או זכיה של בית"ר ירושלים באליפות – כבר יגיעו אליכם. כל השאר פשוט לא משנה. כלומר, זה משנה, אבל כשתדעו איך, יהיה מאוחר מדי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully