אתחיל בשורה התחתונה "ונדטה" (V for Vendetta) מאפשר לנו סוף-סוף לסלוח לאחים אנדי ולארי ואשובסקי על חרפת ה"מטריקס", שבנה הרים קולנועיים ב-1999, וחירב אותם בשני המשכונים שהיו מושקעים ומרשימים אסתטית, אך בעיקר מקושקשים יותר מארון הבגדים של אודטה. הפרויקט השאפתני הבא שלהם אחרי הטרילוגיה, היה הסרט הזה בו הם משמשים כמפיקים ותסריטאים, כשהבימוי הופקד בידי מי שהיה עוזר הבמאי שלהם ב"מטריקס", ג'יימס מקטיג. לאחים ואשובסקי מגיעים שבחים כפולים על הבחירה בפרויקט, ולציין גם שבלי ההצלחות של סרטים מבוססי קומיקס בשנים האחרונות, לא הייתה התעוזה לעבד קומיקסים קודרים, הפונים לבסיסי קהל צרים יותר. ובמילים אחרות בלי "ספיידרמן", לא היה "ונדטה" ו"סין סיטי".
"ונדטה" מבוסס על רומן מאויר של אלן מור ודיוויד לויד, שנולד מקומיקס קודר. בריטניה של העתיד הלא-רחוק נמצאת תחת שלטון טוטליטארי אכזרי, שקם מתוך כאוס ובצל נפילת ארה"ב. הפיהרר הוא אדם סאטלר (ג'ון הארט מ"סיפורי עמים", שכבר הופיע בסרט קומיקס אחר - "הלבוי"), ועל גלי האתר שולטת BTN, תחנת שידור ברוח יוזף גבלס, עם קריין כוכב שמזכיר את שדרני "פוקס ניוז". V (הוגו ויבינג, שהיה הרע במטריקס וכאן הוא הטוב. או סוג-של טוב), טרוריסט מסתורי, שואב את השראתו מגאי פוקס, מהפכן שביקש לפוצץ את בית הנבחרים הבריטי ב-1605 ונלכד. הוא גיבור במסכה, תוצאה של התעללות מדעית שנערכה בו שנים קודם לכן. מהבחינה הזו, V מזכיר את וולברין של "אקס-מן", גם בזכות הסכינים שלו, וגם בזכות היותו תוצאה כאובה של ניסויים אכזריים. בזמן שהוא מתכנן להפוך את המשטר, נכנסת אל חייו איווי (נטלי פורטמן), צעירה שגורלה נקשר בגורלו, בעל כורחה. פורטמן, אגב, מככבת מאמצע הסרט בתספורת הגזוזה הידועה, ומחזיר ליופי הקירח את העדנה שאבדה לו מאז ששינייד אוקונור שרה את "Nothing Compares".
נדמה שלאחים ואשובסקי יש פטיש פאשיסטי. לצד העובדה שגם במטריקס וגם ב"ונדטה" מבוססת העלילה על דמות בודדת, "נבחרת", המנסה לנתץ שלטון טוטליטארי שמסמא את האנשים. נראה שהם מכורים לוויז'ואל הפאשיסטי, המדוכא, וליכולת להראות צבא ענק של כפילים בין אם יהיו אלף "סמיתים", או אלף מסכות של V. כאן, בכל מקרה, זה מצליח להם. "ונדטה" הוא סרט מורכב, עשיר ודורש תשומת לב מתמידה (אם כי לפרקים הוא נדמה כסתם טרחני). הכתיבה היא כל מה שהמטריקס השני, לדוגמה, ניסה להיות - ולא הצליח, עם טקסטים מפותלים, מורכבים, ספרותיים ושפה קולנועית ששואבת השראה משלל סרטים, החל מהמטריקס עצמו ועד "1984" (הספר של אורוול השפיע עמוקות על היציאה של מור ולויד, והסרט של מייקל רדפורד - שגם בו כיכב הארט - משפיע על האחים ואשובסקי ומקטיג, בהתאם) ומחווה לסרטים כמו "באטמן" הראשון ו"שובו של הג'דיי".
וי, בשביל ויוה המהפכה
V הוא דמות מורכבת, לא קל להזדהות איתו. להיפך, ככל השעלילה מתקדמת הוא הופך את זה לקשה יותר. הוא לא רק טרוריסט, אלא גם נע כל הזמן על הציר בין בית הלורדים לבית החולים אברבאנל.
הוא לא ממש הסופר-הירו שאתה רוצה לפגוש בקומיקס. כן, יש לו את הבסיסים הנכונים (זהות בדויה, אירוע שחתם את גורלו, חליפה מגניבה ויכולת בת-זונה עם סכינים), אבל הוא מה שנקרא גיבור אד-הוק. הוא כאן רק בשביל מטרה אחת, ולא כמושיע של חסרי הישע ביום-יום. לוויבינג התפקיד נראה קל, ללא הצורך להראות את פרצופו אפילו פעם אחת, רק ללהטט בלהבים ולהשפריץ רטוריקה, כאילו היה ראש חוג הנואמים באוקספורד. אך במשחק גם טמונה אחת הבעיות של "ונדטה", כשמקטיג הבוסרי לוקה בבימוי שחקנים חסר-מעוף. בעיה נוספת היא בפסקול המרושל של דריו מריאנלי, שמפצה רק בגראנד פינאלה מרשים. אך מלבד אלה, קשה למצוא בו פגמים רבים - "ונדטה" הוא סרט מרגש, עמוק ומושקע. כדאי לשים לב במיוחד לצילום המעולה של אדריאן בידל (שמת לאחר הפקת הסרט), שבאמצעות משחקי אור וצל מחדד את אכזריות המשטר ובד בבד את אישיותו הקודרת של V.
לוקח זמן "לסמוך" על "ונדטה", במובן זה הצופה הוא קצת כמו דמותה של פורטמן, שמתקשה לסמוך על V. אבל מהמחצית השניה, מתמסרים אליו באופן טוטאלי, בעיקר בסיקוונס הסיום המדהים. הוא סרט קשה לעיכול (וזה ניכר בתוצאותיו בקופות, שיכסו את ההשקעה, אך רחוקות מלהרשים), ולכן גם יוצא הרבה לפני עונת ה"מייג'ורים", סרטי הקיץ הגדולים, ומעלה הקבלות לימינו אנו, עם שאלות מוסריות לגבי טרור ושלטון. אפשר בקלות לדמיין את הגיבור חותם על עצומה למען "גן עדן עכשיו", למשל. אבל דווקא בגלל זה, ובזכות עושר הסיפור - ובניגוד לסרטי אקשן סטנדרטיים - "ונדטה" מסוגל להניע צעירים לחשיבה פוליטית מורכבת. אז ניתן לו א'. for אחלה.