וולטר, "קנדיד או האופטימיות"

בנסיכות ו?סטפליה, בארמונו של הברון תו?נ?ד?ר-ט?ן-ט?רו?נ?ק?ך?, חי פעם נער שהטבע חננו? במזג ענוג מאין כמוהו. מראה פניו העיד נאמנה על המתחולל בנפשו. השכל הישר שבקודקודו ח?ב?ר לרוח פשוטה בתכלית הפשטות. לכן, כמדומני, קראו לו בשם "קנדיד"(1). ותיקי המשרתים בארמון חשדו שהוא למעשה בנם של אחותו של הברון ושל אציל ישר וטוב-לב, שהתגורר לא הרחק מהארמון – אציל שהעלמה לא ניאותה להינשא לו מכיוון שהתייחס על לא יותר משבעים ואחד בתי אצולה מו?כחים, ויתר ענפיו של עץ המשפחה העתיק שלו אבדו זה כבר בשל פגעי הזמן ותלאותיו.

הברון היה אחד האדירים שבאצילי ו?סטפליה, ותעיד על כך העובדה שבארמונו היו גם שער וגם חלונות. הגדול באולמות הארמון אף היה מרופד בשטיחי קיר. כל כלבי חצרו יכלו לשמש כלבי ציד בעת הצורך, וסייסיו היו ציידים לעת מצוא. ש?מש הכנסייה מהכפר השכן כיהן ככומר החצר: הכול קראו לו "הוד קדושתו" וצחקו בכל פה לשמע הלצותיו.

הברונית, שמשקלה היה כמאה ושישים קילוגרמים, זכתה עקב כך להערכה רבה ומילאה את חובות הבית בהדרת כבוד שהביאה לה הוקרה רבה אף יותר בקרב הבריות. קו?ניגו?נ?ד?ה, בתה בת השבע עשרה, היתה נערה סמוקת לחיים, רעננה, שמנמנה ומעוררת תיאבון. בנו של הברון היה צאצא ראוי לאביו מכל בחינה שהיא. החונך פ??נ?ג?לו?ס(2) היה האור?קל של הבית, וקנדיד הצעיר גמע את שיעוריו בצמא, כ??י??א?ה לגילו ולמ?זגו.

פ??נגלו?ס לימד קו?ס?מו?לו?נ?יגולוגיה(3) תיאולוגית-מטפיסית. הוא הוכיח באורח שאין להרהר אחריו כי אין סיבה בלא מסובב, וכי בטוב שבעולמות האפשריים ארמונו של הברון הוא היפה שבארמונות האפשריים, ורעייתו הברונית היא הטובה שבברוניות האפשריות.

"עובדה מו?כחת בעליל היא," נהג תמיד לומר, "שהדברים אינם יכולים להיות שונים מכפי שהם: שהרי הכול נוצ?ר לשם תכלית מסוימת, ולכן נוצ?ר הכול בהכרח לשם התכלית הטובה ביותר. למשל, האפים נועדו לשאת משקפיים: ולכן יש לנו משקפיים. הרגליים נוצרו בעליל לגרביים: ואכן אנו גורבים גרביים. האבנים נעשו כדי שיס?תתו אותן ויבנו בהן ארמונות: והנה, להוד מעלתו יש ארמון נהדר. שהרי הברון האדיר ביותר בפלך מוכרח להתגורר במפואר שבארמונות. החזירים נועדו להיאכל, ולכן אנחנו אוכלים חזירים כל ימות השנה. ומכאן שטעות בפיהם של אלה הטוענים שהכול לטו?בה: אדרבה, עלינו לומר שהכול מושלם(4)."

קנדיד כרה אוזן לדבריו והאמין בהם בתום לב: שהרי העלמה קו?ניגו?נ?ד?ה היתה יפה להפליא בעיניו, אף שמעולם לא העז לומר לה זאת. הוא הסיק שא?ם האושר הגדול ביותר הוא להיות הברון לבית תו?נ?ד?ר-ט?ן-ט?רו?נ?ק?ך?, הרי האושר השני במעלה הוא להיות העלמה קו?ניגו?נ?ד?ה, האושר השלישי במעלה הוא האפשרות לראותה? מדי יום, והאושר הרביעי במעלה הוא הזכות להקשיב ללקחו של החכם פ??נגלו?ס – הפילוסוף החשוב ביותר בפלך, ועל כן גם החשוב בעולם כולו.

יום אחד טיילה קו?ניגו?נ?ד?ה בסביבות הארמון, בחורשה הקטנה שהכול קראו לה "גן הארמון", וראתה במעבה השיחים איך דוקטור פ??נגלו?ס מעניק לחדרנית של אמה? – נערה זעירה ושחרחורת, יפה מאוד וצייתנית מאוד – שיעור בפיסיקה מעשית. והואיל ול?בה של קו?ניגו?נ?ד?ה נטה אחר המדעים, היא נעמדה והביטה, בלא שהעזה לנשום, בניסוייהם החוזרים ונשנים של השניים: היא הבחינה היטב בטעמו ונימוקו המספיקים בתכלית של הדוקטור, ראתה הן את הסיבה והן את המסובב – ולבסוף ש?בה על עקבותיה נסערת, מהורהרת, נכספת כולה להיות מלומדת. ב??ינה לבין עצמה השתעשעה ברעיון שתהיה טעם ונימוק מספיקים בתכלית לקנדיד הצעיר, שאף הוא ודאי יהיה לה לטעם ולנימוק מספיקים בתכלית.

כשחזרה לארמון נתקלה בקנדיד. היא הסמיקה והוא הסמיק. היא בירכה אותו לשלום בקול סדוק, והוא ענה לה בלי לדעת מה הוא אומר. למחרת, אחרי שהכול פרשו משולחן ארוחת הערב, מצאו עצמם קו?ניגו?נ?ד?ה וקנדיד יחד מאחורי אחד הפרגודים. קו?ניגו?נ?ד?ה הניחה לממחטתה ליפול, וקנדיד הזדרז להרימה?. העלמה הצעירה אחזה בתמימות בידו. הוא נ?שק בתמימות לכף-ידה, ונשיקתו היתה נלהבת, נרגשת ואפופת חסד יחיד ומיוחד. או-אז נצמדו פיותיהם, עיניהם ניצתו, ברכיהם רעדו וידיהם תעו. באותו רגע עבר הברון לבית תו?נ?ד?ר-ט?ן-ט?רו?נ?ק?ך? ליד הפרגוד, וכשראה את הסיבה ואת המסובב, גירש את קנדיד מהארמון בבעיטות הגונות באחוריו. קו?ניגו?נ?ד?ה התעלפה, וכאשר שבה אליה רוחה, ספגה סטירת לחי מצלצלת מ?י??דה? של הברונית. והכול היה עגום בנעים וביפה שבארמונות האפשריים.

לאחר שגורש מגן עדן זה שעלי אדמות, שוטט קנדיד זמן רב ללא מטרה. הוא נשא את עיניו הדומעות השמיימה, ומדי פעם שב והפנה את מבטו אל היפה בארמונות, שבין כתליו שוכנת היפה שבבנות הברו?נים. הוא שכב לישון על בטן ריקה, בין שני תלמים בשדה. שלג ירד בלילה בפתיתים גדולים. למחרת בבוקר השתרך קנדיד צפו?ד-הקור אל העיר הסמוכה, הקרויה ו?ל?ד?ב??ר?גהו?ף-ט?ר?ר?ב??ק-ד?יק?דו?ר?ף, והוא חסר כול, מורעב ותשוש. לבסוף נעצר בעצב בפתחו של פונדק.

שני גברים לבושי כחולים(7) הבחינו בו: – "ידידי, ראית את הבחור הזה?" אמר אחד מהם, "יש לו גוף מצוין, והוא בדיוק בגובה הדרוש." הם ניגשו לקנדיד והזמינו אותו בנימוס מופלג לאכול אתם ארוחת ערב. – "רבותי," השיב להם קנדיד בענווה נוגעת ללב, "לכבוד יהיה לי לסעוד בחברתכם, אבל אין בכיסי די כסף לשלם על חלקי בארוחה." – "אדוני היקר", אמר לו אחד הכחולים, "בחור שנראה כמוך ויש לו נתונים כמו שלך, אינו צריך להוציא מכיסו אף פרוטה. הגובה שלך הוא מטר ושמונים?" – "כן, רבותי, זה הגובה שלי," השיב והחווה קידה. – "שב בבקשה לאכול, אדוני! לא זו בלבד שהפעם לא תצטרך לשלם, אלא שלעולם גם לא נסכים שגבר כמוך יסבול ממחסור בכסף: הרי בני האדם נולדו לסייע זה לזה!" – "הצדק אתכם," אמר קנדיד, "זה בדיוק מה שאדון פ??נגלו?ס היה תמיד אומר לי. ועכשיו אני רואה שבאמת הכול לטובה." השניים הפצירו בו לקבל מידם כמה מטבעות. הוא הסכים ורצה להפקיד בידם שטר חוב, אך הם סירבו בכל תוקף וישבו לשולחן. – "האם אינך אוהב אהבת נפש את...?" – "אהה, אמנם כן!" השיב, "אני אוהב אהבת נפש את העלמה קו?ניגו?נ?ד?ה." – "לא", אמר אחד האדונים, "אנחנו מתכוונים לשאול האם אינך אוהב אהבת נפש את מלך הבולגרים(6)." – "ודאי שלא!", השיב קנדיד, "הרי אף פעם לא ראיתי אותו." – "מה זאת אומרת? הלא זהו המלך המקסים ביותר עלי אדמות! עלינו להרים כוסית לחייו." – "בחפץ לב, רבותי!" אמר קנדיד ושתה. – "טוב ויפה," אמרו לו. "מעכשיו אתה מגן האומה הבולגרית: אתה מ?בצרה?, אתה מ?שענתה? ואתה גיבורה?! מעתה ואילך מובטחים לך גם עושר וגם תהילה!"

והם כבלו מיד את כפות רגליו באזיקים והובילו אותו אל הגדוד. שם הצעידו אותו ימינה, הצעידו אותו שמאלה, פקדו עליו להניף את המוט, להשפיל את המוט, להשתטח ארצה, לירות ולצעוד על פי הקצב, ולבסוף ה?לקו אותו שלושים מלקות במקל. למחרת שיפר מעט את ביצועיו, וזכה לעשרים מלקות בלבד. כעבור יומיים ספג רק עשר מלקות, וכל חבריו לגדוד הביטו בו כבפלא מהלך על שתיים.

קנדיד הנדהם לא הבין עדיין איך זה היה לגיבור. יום בהיר אחד החליט לצאת לטיול. הוא צעד ישר, כי סבר שזכותם הטבעית של בני האדם – ממש כ??זו של בני כל שאר המינים – להשתמש ברגליהם כרצונם. אך לפני שהספיק להתרחק מן המחנה ולו? עשרה קילומטרים, הדביקו אותו ארבעה גיבורים אחרים, שכל אחד מהם התנשא לגובה של כמעט שני מטרים. הגיבורים תפסו אותו, כפתו אותו בחבלים והובילו אותו לצינוק. בבית הדין הצבאי שאלו אותו אם הוא מעדיף שכל אחד מחיילי הגדוד ילקה אותו שלושים ושש מלקות, או שמוחו יותז לאלתר בשנים-עשר קליעי עופרת. לשווא טען קנדיד כי הרצון הוא חופשי, וכי הוא מעדיף לוותר על שתי ההצעות כאחת: מן הכרח היה להכריע בין השתיים. בשמה? של אותה מתת אלוהית הקרויה חופש הבחירה ביכר אפוא קנדיד לתת את גוו? לשלושים ושש המלקות. הואיל והגדוד מנה אלפיים חיילים, ספג קנדיד בשני סבבי המלקות הראשונים ארבעת אלפים מהלומות מקל, וכל השרירים והעצבים שבגוו נחשפו, למן העורף ועד לעכוז. מאחר שלא יכול לשאת עוד את הכאב, ביקש קנדיד ממ?עניו שיעש?ו עמו חסד אחרון ויואילו בטובם לירות בראשו לפני סבב המלקות השלישי. תחינתו נענתה, עיניו כוסו במטפחת, והוא נצטווה לכרוע ברך. אלא שברגע זה ממש הזדמן מלך הבולגרים אל המחנה וביקש לדעת מה פשעו של הנידון למוות. הוא שמע מקנדיד את סיפורו, ומאחר שהיה מלך עתיר סגולות, הבין מיד שלפניו מטפיסיקאי צעיר שאינו יודע דבר וחצי דבר על אורחות העולם והעניק לו חנינה ברגשות חמלה וחסד שהעיתונים יעלו אותם ודאי על נס עד קץ כל הדורות. רופא מומחה הצליח לרפא את קנדיד תוך שלושה שבועות, בסיוען של המשחות שבהן השתמש ד?יו?סקו?ר?יד?ס בזמנו. ואולם כאשר פצעיו אך החלו להגליד והוא התחיל שוב ללכת, הכריז מלך הבולגרים מלחמה על מלך הא?ב??ר?ים(8).

(1) "קנדיד" פירושו בצרפתית "תם".
(2) השם "פ??נגלו?ס" מורכב מצירופן של שתי מילים יווניות שפירושן "כל" ו"לשון", ובמשתמע: פטפטן, נאד נפוח.
(3) מונח חסר-פשר זה בנוי מצירוף המילה "קוסמולוגיה" – מונח שנטבע על ידי כריסטיאן פון וולף, מתלמידיו של לייבניץ – והמילה nigaud (בצרפתית: פתי, מטומטם).
(4) כאן ולכל אורך הספר, שם וולטר ללעג את משנתו של הפילוסוף הגרמני לייבניץ (Gottfried Wilhelm von Leibniz, 1716-1646), באמצעות הפרזה פרודית של תפישת העולם האופטימית האופיינית לה.
(5) הס?מלים שגייסו חיילים לצבאו של מלך פרוסיה פרידריך השני (הגדול) לבשו מדים כחולים.
(6) ה"בולגרים" משמשים כאן ש??ם צופן לחיילי הצבא הפרוסי במלחמת שבע השנים (1763-1756). אך נראה שוולטר מרמז כאן גם למסורת הצרפתית המייחסת לבולגרים נטיות הומוסקסואליות (המילה הצרפתית bougre, שמקורה בשיבוש המילה "בולגרי", שימשה במשך מאות שנים כינוי גנאי להומוסקסואלים), ומבקש לרמוז בכך על ההעדפות המיניות שיוחסו לפרידריך הגדול.
(7) רופא יווני בן המאה הראשונה לספירה, שליווה את הצבא הרומי במסעותיו וכתב חיבור נרחב על סמי המרפא.
(8) ה"א?ב??רים" מייצגים כאן את צבאות צרפת, שנלחמו לצד האוסטרים והרוסים נגד הפרוסים והאנגלים במלחמת שבע השנים. במקורה מציינת המילה את אחד משבטי הסקיתים הקדומים, ששכנו תחילה לגדות הדנובה ולאחר מכן – לחופי הים השחור (כלומר בסמוך לשבטים הבולגרים).