ומה עם הרמיקס ל"יעקב" של בנות יעקב?

בחמשת החודשים האחרונים זכינו לצמד ביקורי תיקלוט בישראל של מארשל ג'פרסון, אחד מחשובי היוצרים בהאוס האמריקני לדורותיו. ג'פרסון, שהחדיר להאוס את צליל הפסנתרים האורגני בלהיט החלוצי “Move Your Body”, אוהב לפתוח כל סט שלו בנאום קורות חיים שמפרט את תרומתו להתפתחות המוזיקה האלקטרונית לדורותיה. הוא כמובן מגזים, אבל המסר ברור.

בישראל, בביקור הראשון שלו בפטיש, הראה ג'פרסון את כוחה של אגדה, באחד מסטי ההאוס הנהדרים ביותר שאי פעם ניתנו כאן. בביקור השני שלו, במועדון הקו מילניום ולרגל יום ההולדת השלישי של הפטיש, זאת כבר היתה ממש, אבל ממש, פאדיחה. סט גבינות ויין המתבסס על באנג, באנג, בום, בום ומתבוסס במיץ להיטים שפג תוקפו, זה בוודאי לא היה הג'פרסון שאליו ציפינו. הדעה הרווחת היא שמדובר בסט המועדונים של ג'פרסון, והוא, כמו כל מלחך פנכה, בא כדי לתת להמונים המשולהבים את הדבר לו הם ציפו.

עכשיו יש לג'פרסון אפשרות לתקן את הרושם הבלתי נסבל שהוא הותיר. “Welcome To The World Of Marshall Jefferson” (יבוא: הליקון) הוא דיסק סט כפול שנחלק לשני חלקים: האחד, "האוס: ההתחלה", בו מוצגים כמה מהקטעים המכוננים של ההאוס, ואילו השני מציג תמונת מצב עדכנית של אירועים נבחרים במפת ההאוס נכון לימינו.

עם הדיסק הראשון אין בכלל מה להתווכח. מבחר הקלאסיקות המודרניות בו יגרום לכם להסמיק:
“Can You Feel It?” של מיסטר פינגרז, אולי קטע ההאוס האדיר ביותר אי פעם, “Plastic Dreams” של
Jaydee,” I`ll Be Your Friend” של רוברט אוונס, “No Way Back” של אדוניס, “When You Hold Me” של מאסטר סי אנד ג'יי, ועוד קטעים מימים בהם האוס היה מוזיקה ולא תו תקן. אמנם הבחירות כאן הן מובנות מאליהן (כל הקטעים בדיסק הראשון הופיעו בעשרות אוספים שונים במהלך השנים) ונדמה כי לא נדרשה מחשבה נוספת באיסופם של הקטעים, אבל עדיין אין מה להתלונן.

הדיסק השני, העדכני, הולך על הקו החם של גרובי, פאנקי, ווקאלי (שהפך להיות פופולרי באזורים בהם לא מכבדים זכויות אדם): “Finally” הנטחן אך הנהדר של קינגס אוף טומורוו, “Body Music" של ג'סי סונדרס וקטעים של פול ג'ונסון, X-Press 2 וג'פרסון עצמו. סט האוס מכובד בלי הפתעות גדולות, אבל עם הרבה מצב רוח טוב. ולפחות כרגע, זה הכי טוב שיש.