חידה: מה זה ההיפך ממוח?

אומרים שביקורת מוצלחת צריכה להתחיל בדברים החיוביים, אז היו שניים כאלה בערב "חפש את המטמון" שהנהיג אמש ארז טל אמש, ושימשיך במהלך סוף השבוע. ראשית, כל הערב עמד בסימן קרן קיימת לישראל, נטיעות וטיולים משפחתיים בחיק הטבע במהלך חודש האביב הבא עלינו לטובה בסערה גשומה. אמנם זה קצת פחות נחמד שחייבים תמריץ כספי בשביל לדחוס את אמאבא עם ה-2.5 ילדים ו- 6,000 שקיות הבמבה ל4*4 הנוצץ שרואה עפר פעמיים בשנה, ומהיכרות אישית לוחצת עם משפחות ישראליות טיולים כאלו נגמרים בדרך כלל רע עד רע מאד - אבל גם זה משהו. הדבר החיובי השני הוא שללא ספק ארז טל הפנים את העובדה שהקהל הצביע עם הבוהן של השלט נגד המיזם המגלומני הקודם שלו, הלא הוא "המוח".

"חפש את המטמון", כפרויקט ארז טלי, סובלת מסינדרום 180 המעלות הידוע. כמו אורי זוהר, שראה את האור ופנה מייד מקיצוניות אחת של סקס וסמים (הרוק'נ'רול נשאר רק אצל איינשטיין) לקיצוניות שנייה של סיעתא דשמייא, צניעות ובתולין, כך ארז טל הסיק מסקנות מהכישלון, והרים ערב שהוא ההפך המוחלט מהמוח. התוכנית אמש תוכננה למשוך את כל עמישראל אל המסך - למרות שאני מהמר שכ-95% מצופי התוכנית לא ידעו את הפתרונות המלאים לחידות שהוצגו בתוכנית בלי גוגל.

זה היה מין מיש-מש טלוויזיוני דל-שומן ודל-ויטמינים, שכביכול שילב בין מוח לכוח, בקרב של שני בני-נוער (נחמדים וחכמים, ואף טובי מראה, כמובן) שנבחרו בקפידה מבין מאות, יחד עם עזרה ממיטב סלבריטאי ארצנו (צריך רייטינג, אחרי הכל), בדרך אל מטמון נסתר ונחשק. זה היה טופי טלווזיוני לעיס ונגיש לכל דיכפין, שכלל גם משימות שטח של בוגרי לרקוד עם כוכבים וכוכב נולד, גם מפכ"ל משטרה מסוקס אחד' וגם אינטלקט ארץ ישראלי משומש במצב טוב. ממש לא חסכו בהוצאות.

נגיש אמרתי? כנראה שזיפיו של אסף חפץ סנוורו אותי ובלבלו עליי את דעתי, או שמא היו אלה שריריו המגוהצים של עידו תדמור. איך אפשר לקרוא לתוכנית של שלוש שעות ורבע (עם הפסקת חדשות קטנה באמצע, שבוודאי הטרידה מאד את טל) נגישה? החלק המקדים של התוכנית, שארך שעה שלמה, היה מעין אפרטיף שנועד לעורר בצופים את יצר ההרפתקנות שלהם על ידי יחצ"נות לסרטי הרפתקאות שעומדים לעלות על המסך בקרוב. אם הייתי רוצה לראות טריילרים לסרטים חדשים הייתי רואה טלסינמה, ואז גם הייתי מקבל את יובל סגל במקום שני הדילטנטים עדן הראל וגולן אזולאי.

הפסקת החדשות הייתה באמת החלק המעניין, שנקטע באכזריות על ידי שעתיים נוספות של המשדר המרכזי בהנחיית טל, שהיה כל כולו פרסומת לאספרסו חזק. זה היה, אם להתנסח לרגע בצורה נטולת מטאפורות, כפי שראוי לתוכנית פרווה שנמשכת לאורך כל שעות צפיית השיא, ערב טלוויזיוני חסר כל תוחלת.

בעצם, זה לא יפה להזכיר את הראל ואזולאי כלא מקצועיים. ייתכן שזה יגרום למישהו לחשוב שחוץ מהם היה מדובר בהפקה מושקעת ורצינית או משהו כזה. גמר "הדוגמניות 1" הציב אמנם רף גבוה מאד של בזיון הפקתי, אבל "חפש את המטמון" עמד באתגר בכבוד, וחבל רק שלא יכולנו לצפות סימולטנית בגמר "הדוגמניות 2" כדי לראות מי באמת זוכה בקרב על החובבנות. כי כשארז טל הולך על עממיות – זה עד הסוף: תלונות על גשם בתוכנית תחת כיפת השמיים, מראיינים ומרואיינים שמשפשפים את עצמם כדי להתחמם בכפור הבנימיני (ותנור סלילים אחד מוחבא מתחת לכסא. שיא השיאים!), חוסר תאום מוחלט בין מירי בוהדנה באתר המטמון, שכלל לא ברור למה היא הייתה שם, לבין טל באתר התוכנית, פרסומות קוליות שקוטעות את בוהדנה וטל, ואפילו חוסר עקביות גחמני ושרירותי בחוקי המשחק, למגינת לבה של לובה בת ה- 17, שלא הבינה איך התור שלה עובר ללא שום הצדקה למתחרה שי (גם אני לא הבנתי).

והרי גחמה ושרירותיות זה שם הסיפור פה. הגחמה של המוח, מר טלוויזיה 2, ארז טל, שמשום מה עדיין יש לו את הכוח לגזול שלוש שעות צפיית שיא באמצע השבוע בערוץ הנצפה ביותר בישראל, בלי לספק תוכן, בלי השקעה ובלי כיף ועניין. למרבה הפליאה והמופרכות, איכשהו הצליח המשדר אמש לגרום לעשרות אנשים להגיע בחשכת הלילה לנחל אלכסנדר, עד כדי יצירת פקקים בכביש החוף (עוד סממן נפלא של טיולי נופש בארץ הקודש) כשאני בקושי הגעתי לסוף המשדר. נו טוב, לפחות נער אחד יקבל שכר לימוד אוניברסיטאי ועדר משפחות יצא לעוד יום של סנדביצ'ים עם ביצה קשה ועגבניה ומכות במושב האחורי. אכן, חג האביב.