תקרית הספגטי

מוריסי, אי שם במשעולי העשור החמישי לחייו, כבר מריח את סוף הדרך. באלבומו החדש, "Ringleader of the Tormentors", המוות – כמטאפורה או כשלעצמו - הוא אורח כבוד בלא מעט שירים. נו, הזיקנה וזה; והרי שנות רוקנ'רול הן כמעט כמו שנות כלב, ככה ש-47 יוצא המון. וזה לא שביום רגיל מוריסי נוהג לשיר על פריחת האירוסים בגלבוע.

אלא שלצד המשטמה הכללית שמוריסי רוחש לעולם (ע"ע "I see the world/ It makes me puke" מתוך "For me you are a work of art"), נושבת באלבומו החדש גם רוח אחרת. זה לא סתם מוות, מתברר – זו לידה מחדש. מוריסי מבסוט, עושה סקס, מטייל ברומא ושר לעצים.

גם יצירתית היה נדמה עד לא מזמן שמוריסי מת. אלא שלפני שנתיים הבלורית המפורסמת חזרה להתנופף אל-על, ומאז אין עליה: אלבום קאמבק מלהיב, סיבוב הופעות מוצלח ומרגש, שת"פ יפה עם ננסי סינטרה ועכשיו גם דיסק ההמשך, מרשים אף הוא, בדיוק בזמן לחגיגת הקניות של פסח.

ברמת הקרדיטים, מוריסי ליקט פה את טוני ויסקונטי מתהילת דיויד בואי וטי.רקס לתפקיד המפיק, ואת פסקולן מערבוני הספגטי האיטלקי אניו מוריקונה רתם לעבד עבורו את תיזמור המיתרים באחד השירים. התוצאה היא אלבום רוקי יותר מקודמו, ועם סאונד עשיר וסמיך, מרובה-שכבות, אפקטים וכלים, שמציל גם כמה מהשירים הפחות מוצלחים.

השיר הפותח, למשל, "I will see you in far off places", אינו מכיל פזמון, ומתבסס על גיטרות גלאמיות שפולטות מדי פעם סאונד קוואזי-אוריינטלי. לקראת סוף השיר נבנה בהדרגה מתח, כשנוספים למיקס חצוצרה, שטיחון סאונד שנשמע כמו יבבה, מוריסי ב"יאדא-דא-דא-דם" וסלסולי מואזין. המתח נשבר בבת אחת עם מכת גונג, שמתפיידת לאיטה, והלאה לשיר הבא. לפי דיווחים באינטרנט, אגב, השיר נכתב בהשראת המלחמה בעירק, מה שמסביר את הליינים המזרחיים, את האזכור האנטי-אמריקאי בטקסט, ואת חברנו המואזין.

עם שוך הסערה ממשיך מוריסי ל"Dear God please help me", קטע עדין-עדין שמספר על סקס שהיה לו עם איזה בחור ברומא (מעניין מה הניק באטרף). שירים על מין זה אולי מובן מאליו ברוקנ'רול, אבל לא אצל מוריסי, שבמשך כל הקריירה טען שלא שכב עם אף אחד ונמנע מהתייחסויות למיניותו. כאן, בצורה הכי מפורשת וגרפית הוא בוחש בסדינים - מדמה את אשכיו לשקיות מלאות חומר נפץ, מתאר פישוקים ומגעים, ועוד מערב בזה את אלוהים. העובדה שאת השיר מלווה אורגן כנסיות מחזקת את ההקשר הדתי, ועיבוד כלי המיתר של אניו מוריקונה מוסיף נופך דרמטי לעסק.

על רקע הדברים הללו, לכו תדעו עכשיו למה בדיוק מוריסי מתכוון כשהוא שר " I entered nothing and nothing entered me till you came with the key" בשיר הבא באלבום, שמשמש גם כסינגל המוביל, "You have killed me". השיר הזה, אגב, עמוס בדימויים ובאיזכורים מהקולנוע האיטלקי (פזוליני, ויסקונטי), ללמדנו שהמעבר מלוס אנג'לס לרומא עשה את שלו.

השיר הרביעי, "The youngest was the most loved", שגם ישמש כסינגל הבא, מתאר את שנות ילדותו של רוצח. בפזמון המוחץ מוריסי מסכם היטב את התיאוריה הקווירית בזמרו "There is no such thing as normal". מצטרפים אליו שם מקהלת ילדים איטלקית ופסנתר שנשמע כאילו הולך להתפקע, שילוב שהופך את הכל לסוחף מאוד, על גבול רוממות נפש. גם בשיר השישי, "The father who must be killed" מוריסי חוזר על הטריק של פזמון קליט בטירופים, מגובה במקהלת הילדים הצווחנים ובגיטרות אפקטיביות.

כמעט בכל שיר בחצי הראשון של הדיסק מוריסי את ויסקונטי מביאים איזה טוויסט נחמד, שהופך את ההאזנה לאלבום למעניינת גם בפעם העשירית. את החצי הזה סוגר האפוס הארוך והיפה "Life is a Pigsty", שנמשך למעלה משבע דקות בליווי פסנתר ואפקטים של גשם וברקים. המילים של השיר, שהצבתו במרכז הדיסק ואורכו החריג מסמנים אותו כסוג של משענת, מסכמות את העסק: החיים חרא, אבל אני שוב מאוהב.

מכאן והלאה העניינים קצת מתרופפים. הטקסטים ממשיכים לעסוק, כרגיל, בלבבות שבורים, בתלאות החיים, בניכור ובאומללות, כשמדי פעם האושר מגיח בקטנה. הקול של מוריסי, גם אם כבר לא צלול כמו בגיל 25, עדיין אקספרסיבי, מיוחד ומרגש יותר מרוב הזמרים הצעירים הפעילים כיום. אבל השירים עצמם פחות מזהירים.

רק בסוף הדיסק, ממש בשיר האחרון, מוריסי נוסק שוב. "At last I am born" המקסים נפתח בתיפוף סטייל מארש צבאי, וסוגר מעגל עם כל המוות וההתחלות החדשות שיש בדיסק. הלידה המחודשת הנוכחית של מוריסי היא אולי לא התוצרת הכי משובחת שהוא הנפיק לאורך קריירת הסולו שלו, אבל היא בהחלט מרשימה ומענגת.

מוריסי, "Ringleader of the Tormentors" (הד-ארצי, Attack)