וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

טירטור

מאיה פנחסי

11.4.2006 / 16:22

עם כל הסימפטיה והקאסט, ג'ון טורטורו מדשדש כתסריטאי ובמאי. מאיה פנחסי חזרה מ"רומנטיקה וסיגריות" עם כאב ראש

ג'ון טורוטרו התפרסם בסוף שנות השמונים כשחקן החביב על במאי מפתח כמו ספייק לי ("עשה את הדבר הנכון", "קדחת הג'ונגל") והאחים כהן ("בארטון פינק", "צומת מילר" ותפקידו הבלתי נשכח כחסוס, פדופיל חובב באולינג, ב"ביג לבובסקי"). טורטורו זכה תמיד להערכה רבה מצד הבמאים הנכונים ובחר תפקידים אקצסנטריים אולי גם בגלל הופעתו יוצאת הדופן (והעקומה, יש לציין). הוא לא הסתפק ביכולות שהפגין שם, וכבר יותר מעשור שהוא כותב ומביים את סרטיו שלו. שלושה כאלה הוא הספיק לעשות עד היום. הוליווד ראתה קריירות מפוארות ומרשימות של שחקנים שהפכו לבמאים מצליחים (קלינט איסטווד, רוברט רדפורד וכעת הקריירה המטאורית של ג'ורג' קלוני), אבל נדמה שזה לא המקרה בנוגע לנסיונות שעורך ג'ון טורטורו.

הסרט הראשון שלו, "מאק" מ-92', היה מלודרמה דביקה ולא אמינה שתיארה את חייהם של בני משפחת בנאים המתמודדים עם מותו של אביהם. ב"רומנטיקה וסיגריות" טורטורו יורה לכיוון שונה לחלוטין: הסרט המוזיקלי החדש שלו, אותו הגדיר בראיונות כ"מיוזיקל פראי", עורר ציפיות גבוהות אפילו רק בשל השמות הכבדים המעורבים: האחים כהן מקבלים קרדיט כמפיקים, ובין השחקנים ניתן למצוא כוכבים כג'יימס גנדולפיני, קייט ווינסלט, סוזן סרנדון וכריסטופר ווקן. הציפיות, אין מה ללכת סחור סחור, רחוקות מלהתגשם: "רומנטיקה וסיגריות" חושף באופן ברור את חולשת הבימוי והכתיבה של יוצרו.

עלילת "רומנטיקה וסיגריות" מתארת את ניסיונו של ניק מרדר, פועל פלדה בגיל העמידה (גנדולפיני) לנהל שתי מערכות יחסים במקביל: אחת עם אשתו הנרגזת (סרנדון) והשנייה עם מאהבת צעירה וחובבת מין, פרחה צעקנית שלובשת תמיד שמלות אדומות (ווינסלט). כשאשתו מגלה על הרומן, היא מכניסה לתמונה את בן דודה בו (כריסטופר ווקן, הידוע בנטייתו להשתתף בסרטים הזויים) שעוקב אחר סיפור הבגידה ומגלה לה אותו. מאותו רגע, האישה לא מוכנה לקבל בחזרה אל ביתה את הבעל הבוגד. מבלי כל התראה מוקדמת, פוצחות מדי פעם הדמויות בשירת להיטים מוכרים וצעדי מחול של ריקודים מאולתרים על הסט.

בניגוד לבמאים אחרים שבחרו בשנים האחרונות להורות לשחקנים שלהם לזמר (אלן רנה ב"החיים הם שיר" או וודי אלן ב"כולם אומרים אני אוהב אותך"), טרטורו לא באמת עושה שימוש מושכל בשירים שהוא מצטט. בעוד אלן ורנה השתמשו בשירים כדי לבנות עוד רובד בעולמן הפנימי של הדמויות, אצל טורטורו הן סתם צורחות מדי פעם, בלי שום משמעות הנראית לעין.

טורטורו משתמש בדמויות מוקצנות ודוחות שהתנהגותן קוראת תיגר על שיח ה"פוליטקלי קורטקט" של ימינו, ומנסה באמצעותן לומר משהו על מערכות היחסים שבין נשים וגברים ונושאים כגון נישואין, בגידות ואהבה. אך ההגזמות האלה לא מתגבשות לכדי יצירה שלמה וברורה. מה שנשאר זה בעיקר טעם רע, ובכמויות. טורטורו כנראה ניסה בדרכו ליצור סאטירה שחורה, רק שלא ממש ברור לאיפה החיצים שלו מכוונים. דבר אחד דווקא כן ברור: הוא כנראה לא למד מספיק ממוריו ורביו, האחים המאסטרים של הסאטירה השחורה.

"רומנטיקה וסיגריות" מעלה עוד סימני שאלה: מה חשבו לעצמם שחקנים מעולים כמו סרנדון וגנדולפיני כשנכנסו להפקה סרת הטעם הזו? האם לא יצא להם במקרה, ככה יומיים-שלושה לפני ההפקה, לעיין בתסריט? ובמה אשמים הצופים שנקלעו להרפתקאותיה של המשפחה הבלתי מתפקדת של טורטורו? האם אין להם מספיק צרות משלהם עם כל הפסח הזה על הראש?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully