נקבות אלפא

מעריציהם של ה-Yeah Yeah Yeahs עברו בשלוש השנים שחלפו מאז צאת אלבום הבכורה שלהם, "Fever To Tell", סוג של מסע הפחדה שלא נופל מקמפיין בחירות של הליכוד. זה התרחש בעיתוני מוזיקה ובבלוגים שונים והשאיר את זהות אלבומם החדש בערפל. בהתחלה סיפרו לנו שיהיה כאן אלבום אקוסטי לחלוטין, מה שהתברר כספין תקשורתי כמו הממשלה החברתית של פרץ, ואז שמענו לחשושים מבוישים על כך שנקבל אלבום קונספט בומבסטי שיגולל מעשיות סליזיות על איבריה הפרטיים של סולנית הלהקה קרן או. אבל לא דובים ולא יער (ביטוי שמקבל קונוטציות חדשות לגמרי אחרי האזנה לאלבום) – החדש של הכן כן כנים, "Show Your Bones", הוא אלבום גראז'-Pאנק ניו-יורקי כועס ואנרגטי, שממשיך בדיוק איפה שהפסיק הקודם.

כמה פריטי טריוויה: הכן כן כנים הם שלישיה מברוקלין, ששחררה כמה אי-פיז בתחילת האלף ולקחו חלק פעיל בהחזרת הגיטרות לזרם המרכזי. ב-2003 הם הפתיעו עם אלבום בכורה כמעט-מושלם שהראה שהם לא עוד להקה שרוכבת על ההצלחה של הסטרוקס – הם יצרו גם בלאדות מרגשות בטירוף ("Maps") וגם המנונים אנרגטיים שווים ("Y Control"), והשכילו להפנות את אור הזרקורים לקרן או, כנראה האישה הכי כריזמטית ברוק היום.

ההשפעות הבולטות נשארו זהות גם באלבום החדש – תשמעו פה גם את בלונדי וגם את פי-ג'יי הארווי, אבל ההפקה הפכה למהוקצעת יותר, עם שירים כבדים ורועשים יותר. הגיטרות והתופים לא מרפים, ושלל כלים אחרים התווספו לארסנל. רק קרן או, באופן תמוה אולי, צועקת פחות.

יש מי שגורס כי הכן כן כנים השל "Show Your Bones" היא להקה של שטיק אחד, אחרי התנדפותו של הגיוון שהקסים כל כך ב-"Fever to Tell". זה נכון שאין כאן קצוות ברורים של שירים שקטים ורועשים כבעבר, אולם הפעם השירים עצמם הפכו למורכבים יותר, משתנים בתוך-תוכם.

הכן כן כנים רוצים אולי להוכיח כי גם כשהם מתבשמים מניחוח ההצלחה, הם לא מתחנפים לאף אחד, ומשמיטים מהאלבום בכוונה בלדה בסדר הגודל של "Maps". הם יכולים היו למשל להכניס לאלבום את "Let Me Know" המקסים, שהגיע עם "Gold Lion". פשוט לא מתאים להם בשלב זה ללקק פצעים של ילדי אינדי – יש מספיק אחרים שעושים זאת.

אל דאגה, יש כאן מספיק שירים טובים שמפצים: "Honeybear" מזכיר בצורה הטובה ביותר את ה-Pאנק הפשוט של האלבום הקודם; "Turn Into" סוגר את האלבום עם הרבה גיטרות, קלידים ועיבוד מרשים; "Cheated Hearts" מאכלס את כל הגימיקים הקבועים שקרן או מבצעת בקולה, וכולל את השורה המתנשאת למדי "לפעמים אני חושבת שאני גדולה יותר מהסאונד", ואותו "Gold Lion" (שגם קיבל רימיקס מגניב מידי דיפלו), להיט פיצוצי שפותח את האלבום עם אנרגיות מעולות, ושולף את האצבע האמצעית לכל המלעיזים שהתלוננו על נוכחותה של קרן או בפרסומות לאדידס ("Gold Lion" הוא שמו של פרס בתחרות פרסומות בה זכתה הפרסומת המדוברת).

הנפילה היחידית היא "Phenomena", סוג של מחווה מוזרה לשיר בשם זהה של אל-אל-קול ג'יי, שתקועה סתם ככה באמצע האלבום וקצת מציקה. אבל גם עם הקטע הזה, ולמרות שהשיר הכי טוב שלהם נמצא באלבום הקודם, אי אפשר לבוא אל הכן כן כנים בתלונות – "Show Your Bones" הוא מצוין, וקרן או מוכיחה שהיא אכן גדולה יותר מהסאונד.

יה יה יהז, "Show Your Bones" (הליקון, Polydor)

עם כל התשבוחות לקרן או, אי אפשר להתעלם מהלהקה שהולכת לגנוב לה את ההצגה, ושכבר הוכתרה כיורשת הכמעט רשמית של היה יה יהז. מה לעשות, העולם שייך לצעירים ו-Be Your Own Pet הם הפעוטים שלמדו את כל מה שהם יודעים מאותה קרן או, קורטני לאב ולהקות ה-Pאנק הבריטיות של שנות ה-70, ובדיוק עכשיו הם הוציאו אלבום בכורה שזורק על כל הקשישים הללו מגבר ענקי ודופק להם גיטרה בראש.

הם רביעייה מנשוויל, הם בני 17, הסולנית שלהם היא בלונדינית שצורחת גסויות למיקרופון, הם מהירים, מחוספסים ואגרסיביים, ולמרות שיש חשש ואי דיוק אינהרנטי באמירה מהסוג הזה, הם הדבר הכי כיפי שיצא מהסצנה הרועשת של ארצות הברית בשנים האחרונות.

אלבום הבכורה שלהם שנושא את שמם מגיע אלינו אחרי מספר בודד של אי-פיז וסינגלים, והוא מקיים את כל חוקי הז'אנר. יש כאן 15 קטעים ב-30 דקות, כמות מטורפת של דיסטורשנים ותופים, טקסטים פרובוקטיביים שמהללים את תרבות ההנאה ואת גישת ה-"אנחנו לא שמים זין".

אז נכון, הם יותר מידי רועשים בכדי להיות הארקטיק מאנקיז של אמריקה, אבל כבר יש להם שני להיטים בעולם האלטרנטיבי, "Adventure" ו-"Let's Get Sandy (Big Problem)", והאלבום שלהם הוא פריט חובה לכל אחד שצריך קצת אנרגיה לא מרוסנת במוזיקה שלו, או איזו Riot Grrrl שתעזור לו לעבור סופי שבוע ארוכים עמוסי התכנסויות משפחתיות מייבשות.

בי יור אוון פט, "Be Your Own Pet" (בי-אן-אי, XL)