יהיה בסדר. אולי

הנה זה מגיע, קראו לזה שיעור בהיסטוריה, קראו לזה שימור המסורת היהודית, קראו לזה משל על השאיפה לחירות. כך או כך, מדובר בקללה סיזיפית, בהוכחה אכזרית שמשפחה לא בוחרים, ובשחזור של יציאת מצרים כואבת במיוחד. היה קשה לבני ישראל לבנות פירמידות? פחחח, נראה אותם מתמודדים, בזמן שבטנם מקרקרת ברעב, עם גמגומו האיטי של האינפנטיל הצעיר את ארבעת הקושיות. אכן, חג הפסח קרב ובא ושוב מתברר, למרבה הזוועה, שכנראה בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא כלוא במחזמר אימה יהודי וזייפני. הסבא הטרחן שמתעקש להקריא את כל ההגדה, הצחקוקים האוויליים שעולים מחבורת אנשים מבוגרים למשמע "שדיים שנכונו", הפליטות הגזעניות של הדוד חובב יין התירוש, צווחות הילדים מכוסי החרוסת והזמירות הנוראיות של הדודות. כולם באים עלינו לכלותנו.

אך אל ייאוש. כפי שאומרים במצרים, אם עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. שיטות רבות יש על מנת לצמצם את נזקי אותו אסון, הקרוי ליל הסדר הישראלי. בחלקן השתמשו עוד בימי ספר דברים (אלכוהול), חלקן נוצרו לאחר מלחמת יום כיפור (חשיש מלבנון) וחלקן הגיעו אלינו בזכותה של המאה העשרים בדמותן של תרופות מבורכות כפרוזאק, סרוקסט ואוקסיקונטין. המבחר רב, ההיצע משובח, ההשפעה מובטחת ובאמת שאין כמו שימוש בתרופות אנטי-חרדתיות כדי להתמודד עם מתיחת הפנים הגרועה שהדודה עברה לכבוד השנה החדשה. גם לאלו מכם שהחיוג מהיר שלהם אינו כולל את הסלולארי של הדילר או של הפסיכיאטר, אין סיבה לחשוש. גם לכם שמורה דרך מילוט מכובדת, מדובר בלא אחרת, מאשר אמנות השיחה.

הסבתא מספרת על חוג הרקמה בבית אבות? האחיינית בת העשר קודחת על "הרפתקאותיה" בהפסקה הפעילה? צוחקים בפעם האלף מסביב לשולחן על הבן דוד שמקריא הכי לאט את עשרת המכות? יש פיתרון. אל תתנו לשיחה לשלוט בכם, שילטו אתם בשיחה. הכינו מראש רשימת נושאים לוהטים שיערבו את כל השולחן. אם בזעם, כעס ופירוד חשקינן, תמיד תעשו בחוכמה אם תבחרו בנושא הרגיש שקרוי "הערבים". שרבבו בקלילות את זכייתה של ניראל ב"דוגמניות" לשיחה, ומייד תגלו ויכוח בוער שכותרתו לביאה נערצת או טרוריסטית מתפוצצת. אם אופציית "הדוגמניות" זולה מדי לסעודתכם האנינה ואפשרות "גן עדן עכשיו" מיושנת מדי עבור שולחנכם המעודכן, לכו על נושא השיחה החם ביותר של פסח 2006: חצי האי סיני. התחילו בהצהרה על נסיעה לחושות, משם המשיכו בקלילות בהאשמת שירותי הביטחון בקונספירציה להגדלת התיירות באילת, וסכמו במסקנה כי "אל קעידה" הוא ארגון פיקטיבי שנוצר על ידי ארצות הברית. התקף הלב של הדוד השב"כניק מובטח.

אם השיחה הזו היא דז'ה וו משנה שעברה, אופציה נעימה יותר להעברה מהירה של הזוועה היא משחקי החברה. קראו "פנאי פלוס", התעדכנו עם "רייטינג" או פתחו דחוף את וואלה! סלבס. בליל הסדר נצלו את ידיעותיכם החדשות ורעננו את השולחן בסיפורי נינט האחרונים. משם התחילו במשחק הניחושים: האם הדיאטה תחזיק מעמד? האם יהודה באמת מבקיע גול גם באלופה? אם גם לכם (בתקווה) כבר נמאס מלדוש בבשרה המצטמק של נינה, עברו הישר למשחק האהוב והוותיק "סלבריטי-סקס". במי ליאור אשכנזי טובל? האם סקעת משחק במגרש אחד? איפה יהורם גאון מורח את החמאה? ומה לגבי אילנה דיין? האם מישהו כבר יודע אם מדובר בגבר או אישה? זכרו, אין כמו משחק ניחושים קצרצר על מין ומפורסמים כדי לחמם את האווירה.

לאחר שדאגתם לעורר את המשפחה, לייצר שיחה מרתקת ולחסל כל מה שנותר על השולחן, נותרה רק מטרה אחת על מנת להפוך את ליל הסדר לחוויה נסבלת – עליכם למנוע בכל מחיר את המשך קריאת ההגדה. אל תטעו, מולכם תתגבש התנגדות עזה. ההורים ירצו שילדיהם הקטנים יידעו את המסורת, זקני השבט יירצו להיזכר בימים בשטייטעל, אז קראו כל פסיק בהגדה, בלי לדלג על השורה בעמוד האחרון "נדפס בק"ק גליציה 1874".

עתה הזמן להיות ממוקדים ומחושבים, דעו כי לאחר הארוחה נושא שיחה אחד מוטעה ועבש ישלח את כולכם לתהום של שיממון. אמרו אור כחלון ואמרתם "חד גדיא". פה גם לא יעזרו שום שיחות ברנז'ה שלא מעניינות אף אחד למעט עורכי הברנז'ה עצמם. הסחת דעת אחת בלבד נותרה עבור מניעה יעילה של המשך קריאת ההגדה. בחנו את השולחן בקפידה, שימו לב איזה ענף משפחתי חסר והתחילו לטנף בחדווה. חוק ידוע הוא בחגים הישראליים: אין כמו רכילות משפחתית כדי להפוך את הסבתא היהודייה האדוקה ביותר לביב שופכין שאינו יודע שובעה. וככל שסבתא מטנפת את פיה יותר על עמיתיה לבית האבות, הרי זה משובח.