הקומדיה החמה של הקיץ כבר כאן בדמותו של "אבולוציה" - סרט הקאמבק של אייבן רייטמן, הבמאי של "מכסחי השדים" (בהנחה שלא מחשיבים את "שוטר בגן ילדים"). אין להכחיש ש"מכסחי השדים" היה סרט אהוב על כולנו ושהלוגו ושיר הנושא שלו חרוטים בזכרוננו לנצח לצד גווני צלליות העיניים של בוי ג'ורג', השאלה "מי רצח את ג'יי.אר", אסון צ'לנג'ר ושאר הרגעים המשמעותיים של האייטיז, אבל למזלו של רייטמן אנחנו לא ממש זוכרים מה קרה בסרט. וגם אם כן, קהל היעד המרכזי של "אבולוציה" עוד לא נולד אז, מה שמאפשר למאסטרו לחזור על השטיקים הישנים שלו עוד פעם, 17 שנה מאוחר יותר, בלי שזה יפריע לאף אחד.
כמו בזמנים ההם, גם הפעם מתרכז הסרט בצוות נחוש, חינני ומלא כוונות טובות, אך חובבני משהו, ששם לו למטרה להילחם בפגע ציבורי מסוכן מהסוג הלא מוסבר שמן הראוי לטפל בו בדרגים גבוהים יותר. גיבורנו הפעם הוא דייויד דוכובני, שבשל הניסיון הרב שלו עם חיזרים ב"תיקים באפילה" והכישורים הקומיים אותם הוכיח בביקוריו אצל לארי סאנדרס, הוא הבחירה המושלמת. דוכובני הוא מדען ברשות הפנטגון שסרח, ועל כן מבזבז את חייו כמרצה בקולג' באריזונה. ברגע שהוא וחברו מגלים מטאור שנפל מהשמיים ומפריש חומר אורגני משונה שמשום מה מתפתח אבולוציונית תוך דקות, הוא קופץ על המציאה ולוקח על עצמו לחקור את הממצא הנדיר.
כנהוג במקרים כאלה, יש לו סייד-קיק כושי (אורלנדו ג'ונס, שמקפיד להריץ בדיחות "אני יודע שאני קלישאה וזה לא מזיז לי את קצה הזובי כי אם משהו הפך לקלישאה כנראה שהוא נכון") ועוד אחד שהביאו בשביל הצחוקים (שון וויליאם סקוט, מלך קומדיות הנעורים העונתי). היות ואי אפשר ללהק את דוכובני מבלי לסדר לו זיון, הוכנסה לקומבינה גם ג'וליאן מור (דוכובני מת על ג'ינג'יות) בתור מדענית קרה כקרח שמסגירה את הלב הפועם בקרבה על ידי העובדה הבלתי מוסברת שהיא כל הזמן נופלת ונתקעת בדברים. קצת סלאפסטיק מעולם לא הזיק לשום קומדיה, ואם זה מה שצריך לעשות כדי שג'וליאן מור תגרום למישהו לצחוק, אז שיהיה.
ובאשר לחיזרים, הם באים בכל מיני וריאציות, כי כאמור הם עוברים פאזה אבולוציונית בתדירות שבה אייג'נט סקאלי מחליפה תחתונים, מה שאומר שבמהלך הסרט אנו פוגשים חוצנים תולעים, חוצנים פטרייתיים, חוצנים עכבישיים, חוצנים דינוזאוריים, חוצנים קופי-אדם וגם שלל חוצנים בלתי מזוהים, שהם כמובן הפופולריים ביותר. מי שיצורים משונים, ריריים, מגעילים ומפחידים עם הרבה שיניים עושים לו את זה, בהחלט מקבל את מבוקשו בסרט. ובשביל כל השאר יש שפע של בדיחות תחת: החל מהיתוש החיזרי הענק שחודר לגופו של הכושי אותו מחלצים באופן רקטאלי, דרך סצינת ה"מונינג" של דוכובני (הכל בשביל שיגידו שבסרט הזה רואים לדוכובני את התחת) ועד לסצינת השיא המזעזעת בה עושים למפלצת הענק חוקן עם שמפו נגד קשקשים של "הד אנד שולדרס" כדי להשמיד אותה.
מן הראוי לציין שמעולם לא ראיתי פרסום מוצר כה בוטה, אגרסיבי ומסיבי בסרט קולנוע, אבל כשאתה מוצא את עצמך תלוי בין חיים למוות באמצע חור התחת הדואב של חיזר ענקי, האסוציאציה הראשונה שלך היא לא בדיוק אד-באסטרז. וכדי לחדד את הנקודה, הרשו לי לצטט את המבקר הנודע רוג'ר אברט שאמר: "ישנם ימים בהם אני כבר לא יודע אם אני מבקר קולנוע או מומחה למחלות החלחולת".
חוצנים אפרו-אמריקאים סובלים מאפליה?
17.7.2001 / 12:00