וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דיייייי כבררררררר!!!!!!!!!

גיא שמי

18.4.2006 / 9:09

בפרק הרביעי של סדרת הדאחקות הקולנועית "מת לצעוק", גיא שמי אינו יכול עוד ומרים את קולו בתחינה לשמים

6 דקות אל תוך "מת לצעוק" השני לאחים ויאנס נגמרה ההשראה. דיוויד צוקר, היורש של הזיכיון לסדרת סוחטי הקופות החל מ"מת לצעוק 3", אמנם נחשב למקצוען בז'אנר, אבל עדיין, המרחק ל"טיסה נעימה" הוא תהומי. אם אצל האחים הרוצח במסכה מסתחבק עם ההומיז שלו בטלפון "וואסאפ?" ו"הום-גירלז" מדברות בקול רם בקולנוע (עד שרוצחים אותן), דיוויד צוקר מוכיח שוב שהרבה זמן עבר מאז "סודי ביותר" ומתעסק בעיקר בסלפסטיק נמוך, בעיטות לביצים, הופעות אורח של סלברטיז סוג ב' ובעיקר וכמובן - ציטוטים מסרטים אחרים.

הציטוט ההיסטרי הוא מאבני הבנין של הז'אנר, והיה חלק אינטגרלי משלושת החלקים הקודמים בסדרה, אבל בנוכחי זה פחות או יותר כל מה שנשאר. למעשה, כתשעים וחמישה אחוז מכלל הבדיחות ב"מת לצעוק 4" מושתתות על סרטים אחרים: העלילה נשענת במיוחד על "מלחמת העולמות", "הטינה", "הכפר" ושני חלקי "המסור", אבל, לשמחת חובבי הטריוויה, בכל שנייה נתונה תוכלו לזהות ציטוטים מתשעה סרטים שונים ולהניח שיש עוד שישה שלא זיהיתם.

סינדי קמפבל - הגיבורה של אחת, שתים ושלוש - עוברת להתגורר בבית חדש. עד מהרה היא מגלה שהבית רדוף ע"י רוחו של ילד קטן שנרצח בעבר. בחקירותיה היא מתוודעת לשכן החתיך שלה (שיושב פה על תקן טום קרוז במלחמת העולמות), אך לפני שמשהו ביניהם מספיק להתפתח, תלת רגליים מהחלל החיצון משתלטים על העולם. באסה.

יחד עם חברתה הנימפומנית ברנדה מיקס, השחורה הצעקנית שמתה בכל שלושת החלקים הקודמים, יוצאת סינדי למשימה נועזת לגילוי רוצח הילד המפחיד והצלת העולם מהחייזרים הנפשעים. מאוחר יותר החבר'ה יגיעו למה שנראה כמו גרסה מקושקשת של "הכפר" של שאמלאן, יפגשו בביל פולמן שעוד לא לגמרי החליט אם הוא "כביש אבוד" או שהוא "שגעון בחלל", ויתקלו במייקל מדסן שמגלם, בעצם, את טים רובינס הפאראנויד מ"מלחמת העולמות". קשקוש בתחת? בהחלט.

יתרונות? בבקשה: אנה פאריס ורג'ינה הול מצליחות לפברק סוג של משא ומתן קומי ביניהן סביב התסריט הקלוש הזה, וכולי תקווה ששתיהן יקבלו בעתיד תפקידים בקומדיות "אמיתיות", ביחד או לחוד. רצוי ביחד. רוב הבדיחות והציטוטים הם רגעיים ותלושים, כך שאם משהו לא מצחיק אותך, הוא מייד יגמר. האפקטים המיוחדים והערך ההפקתי הוא מן הגבוהים שנראו בסרטים מהסוג הזה (וללא ספק בסדרת "מת לצעוק") והסרט הוא קצר.

אבל, קצר ככל שיהיה, "מת לצעוק 4" עדיין נמשך 83 דקות תמימות, מה שעושה אותו לארוך מדי בערך ב-75. כל זכר לסאטירה שהיתה בחלק בראשון והתדלדלה לקראת השניים הבאים, נעלם כלא היה, והמונח "פארודיה" הפך בסדרה הזו ל "כל הסרטים שראית, המוזיקה ששמעת ומה שקרה לכוכבים אותם אתה מעריץ/ בהם אתה מזלזל, מאז שיצא החלק האחרון". התשובה לשאלה האם לסרט הזה יהיה איזשהו ערך תרבותי בעוד שלוש שנים היא ברורה: מאוד נחמד לצחוק על "טום קרוז אוהב את קייטי הולמס בתכנית של אופרה" אבל בעוד שישה חודשים, כשיוולד להם התינוק שלהם המהמם, למי יהיה אכפת?
הדבר היחיד שהסרט הזה רוצה להיות הוא עפעוף פוסט-פוסט-מודרני, התכתבות פנימית קלושה. וככל שהתרבות מתכתבת יותר עם עצמה, כבר נשאר עליה פחות ופחות בשר, וכשיש פחות בשר, אין מה לנשוך, וכשאין מה לנשוך, אין סאטירה. ואז, הכל פחות טעים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully