פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תרמתי במשרד

      איסוף תרומות מבעלי המניות בקשת היה חוסך מהעם את המיזם הצדקני והנפוח של "יומטוב", ומרות קנאל את רגשות האשמה

      מעניין מאוד איך הצליחו לאסוף 19 מיליון שקל ב"יומטוב". אולי דרך ניקוי המצפון של הצופה הממוצע שלא רצה להישאר יותר מול המסך; משהו בסגנון "אני רק שם 20 שקל והולך, בסדר? לא כועסים, נכון?". איכשהו שוב נפלה על אתמול בערב אותה התחושה, לפיה כל מי שיכול להציל עצמו כבר קם מהספה הרבה לפני תום המופע; מקסימום השאיר חצי אוזן ברקע כדי לבדוק אם באמת יביאו בהמשך את אחת מההפתעות השוות ש"יומטוב" הבטיחו כל הזמן. לי, כמובן, לא היתה הפריווילגיה הזו, וכך נשארתי לשבת מול המסך, מהרהרת בערך בששת אלפים דברים יותר פרודוקטיביים שיכולתי לעשות בזמן הזה, ולהיווכח במו עיניי כי לא הפתעות ולא נעלי מדוזה, ושוב עבדו עלי וסינג'רו אותי לערב שלם של ריקודים, שזה כבר הכי הטרדה.

      קיוויתי שלפחות יהיה מצחיק ב"יומטוב", המיזם השנתי המגלומני והצדקני של ערוץ 2, אבל מישהו לקח את אסי כהן והשאיר במקומו חיקוי חמוץ של דוד דביר. אם מישהו יודע במקרה מה היה הקטע עם זה, אנחנו עושים סבב ניחושים אחר כך. המנצח ילמד את מנחם הורוביץ להגות את השם "פאנקנשטיין" בלי לפצוע אף אחד.

      מאיה בוסקילה היתה מאיה בוסקילה. העם כנראה לעולם לא יוכל לשמוע שירים אידיים נוספים בלי להיזכר במה שהלך שם. א-מא. מא-מע. תמונות קשות. הלוואי הייתי יודעת איך אומרים את זה באידיש.

      "אולימפיאדת הצחוק", קראו לערב העייף הזה בחיבה, למרות שהוא נראה יותר כמו אולימפיאדת הנכים של הצחוק. אבל זה בסדר, נו, מה חשוב התוכן. זה מופע התרמה לילדים במצוקה, הכל בהתנדבות וגם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, העיקר באו עם אנרגיות ורצונטוב ואספו כסף, מה הרוע לב הזה על הבוקר לדרוש טלוויזיה סבירה. ממילא תיכף יבואו הסטנדאפיסטים שאחרי, יהיה קצת משעשע ואולי נראה שם גם את הבן של מלאכי חזקיה (זה שיש לי איתו הרבה במשותף- לשנינו יש קול מעצבן ואמא שלנו היחידה שחושבת שאנחנו מצחיקים).

      אבל מישהו החליט לבטל את המנה העיקרית של יומטוב, להלן שורת הסטנדאפיסטים, ולהשאיר אותנו לחיות על המופע עצמו. טעות גדולה: זה בערך מה שהחזיק את "מוסד" ה"יומטוב". כך יצא שהדבר הכי קרוב לצחוקים בסופו של דבר היה קובי אריאלי והציקוצית הזאת שהוא ניסה לחצרר בה. הרומנים היו היחידים שאמרו מה שנאמר כל שנה אחרי חגיגת השנור הבומבסטית של ערוץ 2, וצריך להמשיך להיאמר: זה יפה שאזרחים פותחים את הכיס והלב כדי לדאוג לילדים בסיכון, אבל זו לא אחריותם לדאוג לכך, גם אם זה ממש נוח לקבריניטי הטלויזיה ואדוני המדינה.

      לפחות מכונת הכסף תקתקה כמו שצריך- לא מעט בזכות תורמים גדולים שמישהו דאג לשבת להם טוב טוב על הראש, כולל אוליגרך המחמד החדש של כולנו שנתן בדולרים. בהזדמנות זו הייתי רוצה לפנות למר גאידמק: ארקדי, מאז ומעולם האמנתי שאתה פילנטרופ תמים וישר-לבב ולא איזה מושחת עם עסקים מפוקפקים כמו שמנסים להציג בתשקורת. יעידו על כך כמובן חצי מיליון השקלים שתרמת לכמה סמרקצ'ים שאתה בכלל לא מכיר. עמוק בתוכי אני יודעת שנורא בא לך להמשיך את הקו הזה ולקנות לי מקרר חדש, בשבילך זה הבוטנים שליד הוודקה, בשבילי זה המחר והשפיות. אז תעשה מערוף, הכתובת שלי במערכת. זהו. לא יודעת מה איתכם, עכשיו היום שלי נראה הרבה יותר טוב.