עולם חדש נחריבה

אחד במאי, התאריך הסימבולי שמופיע לכם מחר בלוח השנה, ניתפס אצל מרבית הציבור כאיזו שהיא מזכרת מעולם נכחד, שמידת הרלבנטיות שלו בטלה לנוכח המציאות השועטת קדימה. יש, תתפלאו, מי שעדיין חשים שאחד במאי הוא יום שחשוב לציין אותו. לא רק כדי לזכור עבר של סולדריות חברתית, או בשביל להנציח לעד עוולות קדמוניים, אלא כתאריך בעל משמעות אקטואלית. יום שבו כדאי להתסכל סביב, בינות לקניונים, לבדוק את התנאים הבסיסיים שבהם אנו חיים ולהרים קול.

אם נבדוק טוב נראה שכולנו, פועלי בניין, אמנים, עובדות בחקלאות, מלצרים בבתי קפה, עובדים תחת תנאים מנצלים אותם מכתיב השוק החופשי, לו נכנעו ללא קרב זה מכבר. אלא שבתחילת המאה ה-21, הפכה כבר העבודה לעבדות, והכלכלה הגלובלית וההפרטה הפרועה הפכו את זכויות העובדים להפקר. לנוכח העובדה הזאת, שכבר קשה להתעלם ממנה, ואפילו קיבלה ביטוי נדיר בהצבעה האחרונה לכנסת, חוזר טיפה צבע אדום ללחיים. האחד במאי, בעבר יום חג של הפועל, מקבל תוקף מחודש, גם אם בקטן. בתל-אביב מציינים את התאריך (היום, כי מחר נופל יום הזיכרון) במספר אירועים, כשאחד המעניינים שבהם הוא תערוכת צילומים תחת הכותרת "הפועלים זוקפים קומה", (יום א' החל מ- 17:00, בסינמטק ת''א).

את "הפועלים זוקפים קומה" מפיקים ומארגנים אמנים, חברי מפלגת דע"ם, וקבוצת ActiveStills. משתתפים בה כ-40 אמנים, בהם כמה מהצלמים הבולטים בארץ. בגדול, התערוכה באה לחשוף, באמצעות הדימוי המצולם, את הצורך בהתארגנות. קודם כל, היא מבטאת סולידריות של אמנים עם פועלים. מעבר לכך, משתתפי התערוכה לא מסתפקים בשיקוף המציאות, אלא חוברים לתערוכה משותפת באמצעותה הם מנסים להעביר מסר של תביעת צדק חברתי.

קבוצת ActiveStills הציגה לפני מספר חדשים תערוכת רחוב (ראו לינק בתחתית העמוד) המתעדת את בניית חומת ההפרדה. היא ממשיכה ליצור מתוך תפיסה כי האמנות היא כלי באמצעותו ראוי להביע מחאה. בתערוכת אחד במאי היא מציגה 12 עבודות, שמתעדות את האנשים מאחורי התכנית ההבראה הכלכלית הידועה לשימצה כ"תוכנית ויסקונסין". חברי הקבוצה בילו בחודשים האחרונים בנסיעות מערערה בצפון ועד אשקלון בדרום, כדי להיפגש את מי שהנחיתו עליהם את פרויקט "מקיצבה לעבודה", שבפועל מהווה עוד נדבך בתהליך ההפרטה של מדינת הרווחה.

שישה צילומים נוספים שיוצגו בתערוכה הם פרי פרויקט הנקרא Active Vision: התמונות צולמו על ידי ילדי עובדים זרים, שאדוארדו סוטרס, חבר במוקד הסיוע, העביר להם סדנת צילום במטרה שיהיה להם אמצעי לספר את סיפורם. עוד זוויות מבט של פועלים שתוצג היא למשל זו של חן אושרי, צלמת צעירה העובדת לפרנסתה כמלצרית במלון "שרתון". הצילומים שלה הם חלק מפרויקט גדול, המתעד את העולם שנמצא מאחורי הקלעים של הנוחות המפנקת: החדרניות, עובדי המטבח, והמלצרים- הם הזרים, העולים החדשים וסתם עובדים צעירים הנפגשים בחדר האוכל החנוק המוקצה להם בקומת המרתף של בית המלון המפואר.

מיקי קרצמן ויונתן בן אפרת מציגים צילומים של פועלים פלסטינים שמצליחים להסתנן, ולעקוף את החומה והמחסומים המונעים מהם להיכנס לישראל בכדי לנסות להתפרנס, מחכים בצמתים ומתגודדים סביב כל מכונית שעוצרת כדי למצוא פועלי-יום זולים. צילומים נוספים שיוצגו בתערוכה מתעדים את חסרי הבית והקבצנים שהפכו לחלק דומיננטי במציאות התל-אביבית.

כל צילום בתערוכה הוא חתיכה בפאזל, שמרכיב תמונה עגומה של המציאות. שיתוף פעולה בין קבוצות שונות באוכלוסיה, שנדמה על פניו כבלתי אפשרי, מתגלה באמצעות הדימוי המצולם כאפשרות היחידה לשינוי. מילים כמו סולידריות והתארגנות, נשמעות לפתע כקול צלול בתוך קקפונית מכבסת המילים של העידן. בין הדוברים והמופיעים יהיו שולה קשת מתנועת "אחותי", דורון צברי שייצג את איגוד התסריטאים והבימאים, דן תורן, עמיר לב, נתי אורנן, וג'לאל איוב. מאות פועלים המאוגדים בעמותת "מען" יגיעו היום לתל-אביב- יחד עם הציבור הרחב, או לפחות חלקו, זה שלא בחר להרים עדיין ידיים.

(שרון הורודי היא אמנית וחברה במפלגת דע"ם)

"הפועלים זוקפים קומה" יום א' 30.4, 17:00, סינמטק ת''א