וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דורון סולומונס

רותם רוזנטל

2.5.2006 / 12:13

האיש שהשתיק את יונית וגדי, סובל מרעש המכוניות ברמת גן, מבעיית התמכרות למיץ וממחסור בפנאי ללכת לקולנוע

איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?

המוזיקה היא סוג של מנוע לעבודות שלי. המוזיקה היא סוג של בסיס עבורי, היא לא מקור השפעה כמו שהיא פשוט אוויר לנשימה. לכן גם קשה לי להסביר את ההשפעה שלה עלי, זה כמו להסביר כיצד חמצן משפיע עלי.

רבות מהעבודות שלי מתבססות על קיומם או היעדרם של מוזיקה וסאונד; על השתקה, שתיקות או לחילופין – הגברה של סאונד. בחלק מהעבודות, עוד לפני תכנון הצילומים, ברור לי באיזו מוזיקה אשתמש. בעבודה "יום קניות", ידעתי מראש שאשתמש במוזיקה של הנרי פרסל, מלחין בארוק בריטי. המוזיקה שלו שימשה גם כהשראה למוזיקה שעיבד וולטר קרלוס ל"תפוז המכני" של קובריק.

אני מרגיש שכל דבר Fאנקי, מוזיקה מקורית או מחווה, משפיע עליי, בין אם מדובר בביסטי בויז או בג'ימי הנדריקס. אפשר לומר שכל מה שנעשה בשנות ה-70' והוא Fאנקי מתקבל אצלי באהדה עצומה. מצד שני, גם יוהאן סבסטיאן באך משפיע עליי מאוד.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

בשנים האחרונות אני קורא פחות, אין לי הרבה זמן. אבל אני מקווה שזה עוד ישתנה. אני תמיד מוכן לקרוא כל דבר של עגנון או של קפקא. אין לי גם זמן ללכת לקולנוע, ולכן אני צופה רוב הזמן בטלוויזיה, גם כשמדובר בסרטים. אני מרגיש את החסר בקריאה ובקולנוע.

אני לא בטוח שיש קשר ישיר בין האלמנטים האלה לבין העבודה שלי מכיוון שאין תהליך מזוקק ביצירה אמנותית, אבל כשאני חושב על זה, אני מאוד מתחבר לקטעי השתיקות המביכות ב"המשרד". זו סדרה מעולה והדבר המדהים בה הוא הפאוזות המביכות שהופכות לפאנץ' ליין. המבוכה מייצרת את התאוצה המוקומנטרית. קשה להבין מה בדיוק קורה שם ואני מניח שהרכיב הזה מתקשר גם לעבודות שלי. אני מאוד אוהב גם את הסופרנוס והסימפסונס. מלבד זאת, הילדים שלי תמיד מזינים אותי, למרות שכרגע, לפחות, טכנית אני מזין אותם.

אני עובד כעורך וידאו בחדשות, כבר די הרבה זמן, ואני מרגיש שהתכנים שסובבים אותי שם משפיעים עליי מאוד. מצד שני, לא נראה לי שצריך לעבוד שם כדי להיות חשופים לתקשורת באופן מוגזם ממילא.

אשכוליות או לא להיות

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני מתגורר ברחוב, שכמו שם משפחתי, אף אחד לא מצליח להגות או לזכור - פבריגט ברמת גן. הייתי שמח אם העירייה היתה מוסיפה עוד מהמורות מהירות בכביש, כי אנשים נוסעים בו מהר מדי.

למי היית מכניס מכות? למה?

אלימות די מגעילה אותי. אבל אם מישהו יתקוף את משפחתי, יש סיכוי סביר שאחטיף לו.

מה ההתמכרות שלך?

אני מתמכר מאוד בקלות, אפשר לומר שיש לי נטייה התמכרותית חריפה. אני לא בטוח שאני יכול לנתח את המקורות של הנטייה הזו. מלבד טלוויזיה, יין או גרעינים שחורים, אני מחליף בשנים האחרונות את ההתמכרויות השונות שלי למיצים. זה התחיל בקולה, שבכלל הרסה לי את הבריאות, ממנה עברתי לבירה שחורה שהיא קצת יותר בריאה והיום אני מכור למיץ אשכוליות. בכלל אומרים שצריך לשתות רק מים, אבל זו ההתמכרות שלי נכון לעכשיו.

מה הרינגטון שלך?

צלצול רגיל. מתברר שזה שונה מכל השאר.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

את מאוריציו קאטלאן, אמן איטלקי מצחיק נורא, שנראה לי כיף להשתכר איתו. הייתי מזמין גם את טרי גיליאם, יוצר כביר, שדווקא היה בארץ לאחרונה, אבל לא יצא לי לפגוש.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

ברכה שנהב, גיסתי, שנפטרה מסרטן למחרת פתיחת התערוכה.

פי טו פי

מהם הרגלי הגלישה שלך?

למרות שהגלישה די פונקציונלית מבחינתי, אני נהנה לעתים להתגלגל מאתר ללינק עד אין קץ. אני חובב בעיקר הורדות מוזיקה, בעיקר בסולסיק. אבל כמות המוזיקה המשובחת שנחשפתי אליה מצדיקה גם את ההתמכרות הזאת.

אתר שאני יכול להעניק, בעיקר לאמני וידאו וקולנוענים הוא
אתר דני, שמאגד בתוכו המון אינפורמציה על פסטיבלים לווידיאו וקולנוע ניסיוני.

תיק עיתונות

הפתיח מופיע על המסך. יונית לוי וגדי סוקניק יושבים באולפן, מוכנים לשידור. משום מה, הפעם הם לא מוציאים מילה. לא מביטים זה בזו, רק במצלמה. מפעם לפעם היא מכחכחת, הוא משתעל, הצופה בטוח שעוד שנייה זה מגיע, בעוד רגע ייפסק המתח ויתחיל השידור, אבל הם בשלהם. שותקים. מונוטוניים. כמעט מורדים נגד הקראת הכותרות.

ברגעים האלו טמון כוחו של דורון סולומונס (37), שנחשפים במלוא חדותם בתערוכה "יום קניות/הערב בחדשות" (המרכז לאמנות עכשווית), בה הוא מציג מגוון של עבודות וידאו וביניהן שלוש עבודות חדשות. ב"הערב בחדשות" הוא שב אל טכניקה שהשתמש בה בעבודתו "שתיקותיי המקובצות" (1996), בה עסק בחוזקה של שתיקת המבוכה. הדמויות הפופולריות של אולפני החדשות מתקיפות את הצופה בשתיקה שכמעט אי אפשר להתמודד איתה. השתיקה של לוי וסוקניק, אגב, היא פרי שיתוף פעולה של חברת החדשות עם סולומונס.

"העבודה "יום קניות" החלה ממסע אישי שלי, בו רציתי לחקור מיני טרגדיות", הוא מספר, "רציתי לבדוק את הדברים הקטנים, הסימבוליים האישיים שהופכים לטרגיים לכאורה. החלטתי להתמקד בעבודה הספציפית הזו. ככל שהעמקתי בנושא הקניות, הנפח של העבודה גדל וגדל והבנתי שהשפה הגרנדיוזית, הקולנועית והפרסומית תתאים לעבודה".

בעבודה עצמה, סולומונס עומד בפנים אדישות מחוץ לסופר, כששקיות המצרכים העמוסות שלו נקרעות והמצרכים נשמטים מידיו. אותה שפה חזותית, בה עושים שימוש בעולם הפרסומות כדי לגרות אותנו ולפתות אותנו להיחשף למצרכים מסוימים, הופכת כאן לשפה שמדגישה את עליבות התאוותנות החומרית. סולומונס, מצדו, מקווה שהעבודות שלו נמנעות מדידקטיות.

לאחר שסיים את לימודיו במדרשה ב-1994, הצטרף כעורך וידאו למחלקת החדשות של ערוץ 2 הטרי. מאז הוא שם, שואב את חומריו והשראתו מהמציאות היומיומית והתוקפנית. במקביל לעבודתו, הוא הציג חמש תערוכות יחיד מאז 1999 במוזיאון הרצליה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה ומוזיאון אין פלנדרס פילדס שבבלגיה. מ-1997 הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם.

סולומונס, שהקים יחד עם סרג'יו אדלשטיין (אוצר המרכז לאמנות עכשווית) את ארכיון הווידאו ארט וחדר העריכה הקטן בסינמטק שבתל אביב, מפגין שביעות רצון זהירה ממצב תחום הווידאו ארט בארץ: "למרות שאני פסימיסט, מצבו של עולם הווידאו ארט בארץ לא נורא בכלל. עצם קיומו של מקום כמו המרכז לאמנות עכשווית, שמסייע לאמנים בשלב הקדם-הפקה ומפעיל גם קרן סיוע לאמנים מעיד על התקדמות. נקווה שגופים נוספים יתחילו להשקיע בתחום בכדי שמקומות כמו המרכז יוכלו להתקיים מתקציב ראוי".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully