"אני אוהב אותך" / "YOU ROCK!!" / "בבקשה תגיע מחר" / "וואו, ממש ריגשתם אותי" / "איזה חזה יפה יש לך" / "זה אחד השירים הכי יפים ששמעתי בחיים שלי" / "די! את כל כך מוכשרת" / "תודה שהוספת אותי לרשימת החברים שלך" / "אתה לא פחות ממדהים!"
כמות כזאת של מחמאות מחניפות ונטולות עוקץ לא מתרוצצות חופשי בעולם האמיתי, אך הן דבר שבשגרה, למי שעוד לא יודע - ולאור החשיפה התקשורתית, ועם יותר מ-75 מיליון חברים רשומים נכון לרגע זה, אפשר לטעות ולחשוב שלא נותרו כאלה שאינם יודעים - ברשת החברתית MySpace. מייספייס, נתחיל ממש מההתחלה, כי אתם בטח כבר יודעים (מה, לא?) היא פלטרופרמה אינטרנטית לצעירים הלהוטים לבטא עצמם, הכרויות בגזרת הפו"פ, ובעיקר, בתנופה שרק הולכת ומתגברת בשנתיים האחרונות, מוזיקאים.
בדומה לרשתות חברים אחרות, כל מצטרף במייספייס מקבל עמוד משלו "פרופיל" שניתן לעצב ביד חופשית (בתוך הפורמט הקיים) לנהל בו בלוג, לחלוק תמונות, לפרסם סיפורים ושירים, להתכתב, ולהוסיף קישורים לפרופילים של חברים אחרים. הקישורים הללו מספרים כמעט הכול על המשתמש, או לפחות על הפרסונה שהוא בוחר לעצב מול העולם. סוג של "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה": אם ב"שמיניית החברים הפותחת" שלך שמת את "Bunny", "Sexy-Ashley" ועוד כמה בחורות שפרחים ולבוש חושפני הוא ייצוגן, לא קשה לבדל אותך מזה שבחר את בורדס אוף קנדה, אפקס טווין ועוד שישה בחורים עם עדשות עבות. או שאולי כן?
ברמת השירות החברתי-תרבותי, מייספייס מאחד אנשים מרחבי הגלובוס על בסיס תחומי עניין דומים, עוזר ליוצרים מתחילים להגיע לציבור רחב יותר, ונותן תחושת שייכות למיליוני נפשות קיוביקל תועות (זה ממכר, ויש כוסיות מסאן דייגו שאוהבות את אנימל קולקטיב).
אחת ההשפעות הכי בולטות של מייספייס היא בתחום המוזיקה, שם זוכה השירות לפריחה אדירה, ובארה"ב תחילה. האפיל הגדול של מייספייס למוזיקאים עובד בכמה מישורים משיקים: קודם כל, זו תמצית מהות ההפצה המוזיקלית של האינטרנט, ממש כמו שאול-מיוזיק הוא פלטפורמה אולטימטיבית למידע. תוך דקות ספורות מרגע ההרשמה ופתיחת הפרופיל, ניתן להעלות את השירים שלך לאתר, ומה שיותר חשוב, ליצור קשר מיידי עם מרבית המוזיקאים הפעילים בתחום שלך, מחשבה שלא ניתן היה להעלות על הדעת עד לא מזמן. הכוח של מייספייס, אם כן, הוא לא רק הפלטפורמה הטכנולוגית, שכמוה ניתן למצוא רבות אחרות ואפילו טובות יותר, אלא עצם העובדה שכולם כבר שם, מה שמכריח אנשים נוספים להצטרף, במעין מעגל קסמים שהולך וצובר עוד תאוצה וכוח.
מיי ספייס מקפיץ בכמה דרגות את תחושה הנגישות, או לפחות את אשליית הנגישות, לכאלו שפעם היו בלתי מושגים. הסלבריטאים הגדולים של העולם פתאום כל כך קרובים, כל כך מוחשיים. הפורמט הזה מאפשר לכל זב חותם שפותח עמוד משלו לתקשר עם מושאי הערצתו, או לפחות עם יחצן שחלק מתלוש המשכורת שלו כולל היום סעיף מייספייס. כולם הרי יכולים להיות חברים של כולם. בפעם הבאה שתצטרך השתלת כליה, תפנה לחבר שלך מייק סקינר.
כמו כל תופעה שצוברת תאוצה, גם מייספייס התחיל למשוך אש, בין אם מדובר באקטיביסטים שביטלו את החברות שלהם בגלל שרופרט מרדוק קנה את האתר, ובין אם מדובר בזיבולי שכל של התקשורת שמאשימים את מייספייס בחוליי החברה האנושית, כגון פדופילים, אנסים, סוטים ורוצחים. אולם לצד הקשקושים האלה, שהרי חולי נפש תצמיד יהיו ותמיד יימצאו לעצמם את אפיקי ההתבטאות (היי, פעם מישהו התנשף לי בטלפון, בואו נכחיד את רשת הטלפוניה!) יש דברים במייספייס שבאמת יוצרים תחושה לא נוחה.
באווירת הסחבקייה הגלובלית והדביקה הזו, ראו את פיסקת הפתיחה המייצגת, ערך ה"חברות" לא שונה מאוד מחברות במועדון הלקוחות של היפרנטו, וכל אמן מצוי הופך במייספייס ליחצן בעל כורחו. פתאום, אם אתה לא נמצא איפשהו בין מיליארדי הדפים שמפוצצים בדימויים שטוחים, פרסומות וליקוק רקטום הדדי, אתה לא קיים גם במציאות: יש סכנה שלא תהיה מודע להופעות שוות, לא תהיה מנוי על הבלוג של MIA, אתה לא שומע את השירים החדשים ביותר, וגרוע מכך, אף אחד לא מנסה להתייחס אליך יפה.
האם מייספייס הורג את תרבות ה"עשה-זאת-בעצמך-ושכולם-ילכו-להזדיין", ובעצם מנופף לאינדי לשלום? הרשת הזו מעודדת את כולם לדחוף את עצמם ללא סוף זה מאוד פשוט, ככל שתוסיף יותר אנשים לרשימת החברים שלך, יכירו אותך יותר אנשים ואולי כך תכבוש את העולם. מייספייס אולי רק חושף תרמיות מהעולם האמיתי, ואולי מעביר את הקהילה הנרחבת שלו השטחה: מה מוטב רוקר ג'אנקי מגיק מקלדות, כולם פותחים את הודעותיהם הפומביות ב-"Thanks for the Add"- הוכרת תודה מזויפת על כך שמישהו הסכים להוסיף אותך לרשימת החברים שלו (הוא בכלל רוצה שרשימת החברים שלו פשוט תהיה גדולה יותר גם אם אין לו מושג מי אתה, כי במייספייס, כמו בחיים, הגודל קובע), שמשמעותה למעשה "Thanks for the Ad", כי הרגע שתלת פרסומת לעצמך בעמוד של מישהו אחר. כך מטשטשים בין ידידות, הערצה ופרסומת עצמית.
אולם באופן לא מפתיע, היחס שקיים במציאות בין המסחרי לעצמאי, נשאר דומה גם כאן (מובן שיש חריגים, וכמה להיטי מייספייס אוטונומיים): לאמן האינדי המוערך M. Ward יש כ-4,300 חברים, להרכב המשובח ברודקאסט יש כ-9,500 חברים, בעוד שלקולדפליי יש יותר מ-122 אלף חברים, ולסנופ דוג, כנראה האיש המגניב ביקום, מעל ל-184 אלף. בארץ המצב לא שונה בהרבה: להרכב הPאנק-רוק פאנקייק יש כ-300 חברים, כשלסאבלימינל יש יותר מפי 10: כמעט 3,500 חיילים.
את מייספייס אי אפשר לבטל כגחמה אופנתית, הוא באמת במה ענקית ובעלת חשיבות, שדרכה להקות יכולות ליצור קשרים שבאמת יתבטאו בשיתופי פעולה מוזיקליים, השמעות ברדיו ואפילו הזמנה לסיבובי הופעות במדינות זרות. ככה זה, ממש כמו בחיים האמיתיים, מייספייס מלא בזיופים, אינטרסים דורסניים, אך גם ריגושים מעניינים וממכרים.
!Thanks for the Ad
אלון עוזיאל
2.5.2006 / 14:47