שיר עם פולני

מי שמהלך בשדות הספרות כדי למצוא בספרים עלילה קוהרנטית שבסופה תשובות לשאלות שהוצבו באקספוזיציה, כדאי שיכוון את צעדיו לכיוון ההפוך מזה המוביל אל "לאן נעלם דויד וייזר". ספר הביכורים של פאבל הילה תורגם עתה לעברית, בעקבות התשבוחות שקיבל כאן "מרצדס בנץ", ספרו הקודם, ולא רק שהעלילה שלו מזגזגת בין ההווה הסיפורי, המתרחש בסוף שנות ה70, ובין מספר עברים, אלא שהילה גם שותל בה רמזים והבטחות לפתרון ממשמש ובא שלא מגיע לעולם. מזל שאין בספרות דרישה לפתרונות, גם בספר מותח ודרמטי כגון זה. לעומת זאת, את הדרישה לכשרון כתיבה ממלא הילה יפה, ומספק לנו מבוך אמנם, אך כזה שכיף אינטלקטואלי גדול לתעות בו.

המספר, ששנות ילדותו עברו עליו בגדאנסק הפולנית, ממש כמו ילדותו של הילה עצמו, נזכר בסוף שנות השבעים בקיץ של 1957, בו סבלה עירו מבצורת מיסטית וממגפה ימית משונה שגרמה לבעלי-החיים בים לנפוח את נשמתם ולהפוך את שפת הים למרק דגים שמנוני ודוחה. האופציה לבילוי חופשת הקיץ על החוף נגזלה, ועל כן הוא וחבריו פונים למשחקי מלחמה ילדים אכזריים, בתפקיד של "נאצים" הרודפים אחר יהודים.

במהלך משחקיהם הם מתוועדים לנער יהודי מתבודד בשם דויד וייזר, שמשמש תחילה כמוקד להצקות בשל ייחודו הדתי-אתני, אבל מתגלה עד מהרה כמנהיג בעל כוחות מאגיים, שמסוגל להפנט בעלי-חיים, משחק כדורגל באופן הסותר את גופו הצנום והשברירי, אוחז במחבוא של נשק וחומרי-נפץ שהשאירו אחריהם הרוסים והגרמנים ואף יודע לרחף באוויר. הוא סוחף אחריו שלושה נערים, אחד מהם המספר, ונערה אחת לקיץ מכושף ומסעיר, שאחריו הוא נעלם מבלי להשאיר עקבות, יחד עם הנערה, אלקה, שמתגלה מספר ימים אחר כך כשהיא סובלת מאמנזיה. העלמותו של דויד וייזר גוררת חקירה משטרתית אלימה של הנערים. המספר נע בין תיאור הקיץ, תיאור החקירה, ונסיונותיו שלו עצמו לאתר את שלושת חבריו בבגרותם, בתקווה לסדר את עברו באופן שיאפשר לו להבין אותו.

באותו קיץ של שנת '57, שמהווה את הבסיס לסיפור, הפגעים האקלימיים מאפשרים לכומר הקתולי של העיר לדרוש לכפרה של תושביה האלכהוליסטיים והאלימים, שנטשו את הנצרות. חולה רוח שברח מבית המשוגעים העירוני פוצח בנבואות חורבן בסגנון ספר ירמיהו. שני אלו, יחד עם האווירה הנחשלת והאגרסיבית של הקומוניזם, והאידיאולוגיה החילונית והנחרצת שהמורה לביולוגיה מפטם בה את הנערים, נוצרת תמונה קודרת של קהילה הזועקת לגאולה.

דויד, היהודי בעל הכוחות האלוהיים שהופיע בקיץ ההוא, נושא את שמו של מי שהמשיח יבוא מזרעו: יהדותו של הנער הופכת במהלך הקיץ מאלמנט גזעני לאלמנט דתי, ובסופו של דבר, אחרי שאחת הדמויות קוראת לו ז'ידק, היא נענית ש"גם ישו היה יהודי". דויד הוא המפתח לפתרון של העיר, ולכן היעלמותו מעוררת עניין רב ואת החקירה המשטרתית. תושבי העיר, כמו הנערים שהלכו אחריו, זקוקים לו כמו שיוחנן המטביל היה זקוק לישוע, וכמו יוחנן וארבעת הבשורות בברית החדשה, הם אף מבשרים עליו: במהלך החקירה שלושת הנערים נותנים שלוש גרסאות - יחד עם הגרסא הרביעית, שלא מסופרת, של אלקה - להיעלמותו של דויד. הגרסאות הללו תואמות בחלקן, סותרות בחלקן, כוללות בדיה לא פחות מכאמת, כי את סיפורו האמיתי של דויד לא ניתן לספר, בדומה לסיפורו של ישוע בארבעת ספרי הבשורה.

מעניינת לא פחות הדרך שבה הילה תולה את חלק מכוחותיו של דויד בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה: מצבור הנשק של דויד מתואר על ידי אחד החוקרים כ"קציר הטראגי ביותר של המלחמה", אך אפשר שנקודת מבטו מוגבלת וצרה: מבחינת הנערים, שאריות הנשק שמצא הן חלק מהקסם של דויד, שיוצר רושם אדיר כשהוא מוסיף לחומר הנפץ צבע ומפיק פיצוצים צבעוניים וקסומים. יתרה מכך – אף שדויד נולד אחר תום המלחמה, בתור משיח יכולתו עולה מתוך ההתנגשות הטראגית בין רוסיה לגרמניה על אדמת פולין. המשבר המודרני הגדול של העם היהודי, השואה, הוא זה שמוציא מקרבו את המשיח החדש.

אין תשובה בספר להיעלמותו המסתורית של דויד או הסבר מספק לחיים העלובים שהיו מנת חלקם של הנערים שהלכו אחריו. הילה מפזר ומאגד רמזים – אך את התשובה לא יקבל הקורא. במקום זאת, הוא יקבל יצירה הפכפכה ומסתורית, שלא מצייתת לחוקים אך מספקת תמורה מלאה.