פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טופ גאן

      "משימה בלתי אפשרית 3" הוא אקשנון מרהיב, למעשה, הטוב ביותר בסדרה עד כה. רותם דנון פותח את עונת הרחצה

      אחח. מריחים את זה באוויר? ביציאה מ"משימה בלתי אפשרית 3" (להלן ובשם הקיצור – MI3) כמעט יכולתי להרגיש חול זהוב ולוהט בין אצבעות רגליי ולשמוע את נגינתו הצורמנית והקסומה של ה"אוטו גלידה". כן, הקיץ הגיע. ומי שרוצה לקבל אותו באופן הכי מענג שיש – הווה אומר, סרט קיץ בן-זונה – בל ישתהה וישקיע 35 מעות בממתק האקשן הזה, שיוצא היום למסכים בבכורה יחד עם ארה"ב.

      בסרט השלישי בסדרה חוזר איתן האנט (טום קרוז) למשימה אחרונה בהחלט כסוכן שטח, ואחריה לאחת אחרונה-אחרונה בהחלט – שנכפית עליו מכורח הנסיבות. מולו ניצב אוון דוויאן (פיליפ סימור הופמן) כנבל התורן, סוחר נשק ומודיעין אכזרי. הוא חוטף את אשתו הטרייה ג'וליה (והסרט מתנהל באופן די מבריק בין שתי חשיפות לאותה סצינה, בה האנט ואשתו שבויים בידי דוויאן) ומאיים על שלום הגלובוס באופן כללי. בין לבין, האנט אוכל חרא ממנהל הסוכנות (לורנס פישבורן, בפרצוף של מישהו שהכי בלע את הגלולה האדומה) ומנסה לצאת מהמעגל, כשהוא חושף לראשונה, כאמור, חיים אישיים - עם רעיה (מישל מוינהאן) שמקבלת את רוטינת ה"שקרים אמיתיים" ומאמינה שבעלה השרמנטי עובד במשרד התחבורה.

      סרטי "משימה בלתי אפשרית" הם בעלי דינמיקה מעניינת וחוזרת על עצמה. טום קרוז, כמפיקם (יחד עם פולה ואגנר), בוחר לו במאי בעל פרופיל גבוה (בסאגה תעשייתית נמשכת בה נזרקים בכל פעם שמות רבים לאוויר וברגע האחרון הפור נופל על מישהו מפתיע), אבל בסופו של דבר - הסרט הוא לחלוטין שלו. בסרטי "משימה" קרוז נותן את המיטב שלו ככוכב אקשן, לטוב ולרע. לטוב – הוא משכנע, נמרץ וסוחף. לרע – הוא אגואיסט, שרוצה כמה שיותר דקות מסך, וגם כוכב/מפיק שלא מתמסר דיו לבמאים שבחר. עם זאת, כל סרטי הסדרה סיפקו את הסחורה – ולמרות הציפיות שלי מג'ון וו שביים את החלק השני, הסרט הראשון בסדרה בבימויו של בריאן דה פאלמה, היה הטוב יותר מבין השניים הראשונים.

      אבל - ואולי זה הצמא של גרון שכבר לא זוכר את טעם נקטר הקיץ, רווה מזמן את עסיס עונת האוסקרים וכבר חודשים מסתפק במיץ של עונת המלפפונים ההוליוודית, ואולי אלה ההפרשים בין הסרטים בסדרה (1996, 2000, 2006) - כך או כך, אני מרשה לעצמי לקבוע ש-MI3 הוא הטוב מבין השלושה. הוא נותן סיפתח אדיר לסרטי קיץ 06', משכלל את תורת האקשן ולא פחות חשוב, מביא למסך הגדול את ג'יי ג'יי אברמס כבמאי ואת סימור הופמן כנבל.

      אברמס, יוצר טלוויזיה מחונן, ש"אבודים" שלו היא הדבר הכי קרוב לקולנוע בטלוויזיה, מחזיר את הסדרה למקורותיה במסך הקטן, עם סיקוונסים מלהיבים שמורכבים מעבודת צוות מתוזמנת ונותנים ביטוי הולם (יחסית) לצוות של האנט. אך מהאמצע, נדמה שקרוז עושה רוויזיה בתסריט ומרכז הכובד חוזר ליפול לחלוטין על דמותו של האנט. עם זאת, מבין העיבודים למסך הגדול של סדרות טלוויזיה, סרטי "משימה בלתי אפשרית" הם עדיין שניים רק ל"מלאכיות של צ'רלי" (ואני לא סופר את "סטארסקי והאץ'"), מבחינת התלישות שבין המקור לגרסה הקולנועית.

      אבל מעבר לכבוד שאברמס עושה, הוא מתגלה כקולנוען מוכשר, שהדרך לפניו עוד ארוכה (בעתיד הוא צפוי לביים את הסרט ה-11 בסדרת "מסע בין כוכבים", שיהווה פריקוול לסדרה). אברמס גם מנפק את התסריט הטוב והמורכב ביותר מבין שלושת הסרטים - יחד עם שני שותפיו לכתיבת "זהות בדויה", אלכס קורצמן ורוברטו אורקי. זאת, גם אם רבים יוכלו להריח את הטוויסט בעלילת MI3 מקילומטר.

      סימור הופמן היה מראש אחד משורת ליהוקים מסקרנת לתפקידי נבלים בסרטי קיץ (בה אפשר למצוא בין השאר את טופר גרייס ב"ספיידרמן 3" וקווין ספייסי ב"סופרמן חוזר"). הוא לא מכזיב. בתפקיד מדויק, קר ואכזרי, הוא מביא למסך דמות סוציופתית ומזרה-אימה בכל דקה בה הוא מופיע.

      MI3 אינו מושלם. למרות הנסיון ליצור תמהיל מדויק של אקשן, מתח, הומור ורגש, חלק מהרגעים הדרמטיים מגחיכים את המתרחש. גם הקאסט אינו אחיד ברמתו (בעיקר – שוב – בשל השתלטנות המסכית של קרוז). וינג ריימס, היחיד שהשתתף בכל סרטי הסדרה, יעיל ושבלוני כהרגלו, אך הפספוס הגדול הוא בדמותו של ג'ונתן ריס מאיירס, היפיוף הבריטי שנתן הופעה כובשת ב"נקודת מפגש" של וודי אלן, ונראה כאן כדחליל שולי המדקלם טקסטים. אבל עם 150 מיליון דולר השקעה, אברמס אחד גאון, אקשן מתעתע ופוער-לסתות וטום קרוז אחד (למרות הכל ובזכות הכל), MI3 נותן את מלוא התמורה ויותר.